שר בלי תיק – הבדלי גרסאות

לרוב מינוי שר ללאבלי תיק מתבצע על מנת שראש הממשלה יוכל לקיים [[קואליציה רחבה]] המאפשרת משילות והפחתת לחצים ושסעים. במדינות שונות מוסד שר בלי תיק משמש לפתרון סוגיות שונות, לדוגמה ב[[הולנד]], אחד השיקולים העומדים בבסיס צירופם לממשלה של שרים ללא תיק הוא הצורך ביצירת איזונים פוליטיים בין המפלגות השונות המרכיבות את הקואליציה. ואולם בכמה מדינות ישנם גם תפקידים לשרים ללא תיק להקלת העומס על המשרדים הרשמיים לנושאים פחות חשובים.

ישנם מודלים תאורטיים שבעזרתם ניתן לעמוד על ההיגיון העומד מאחורי מינוי שר ללאבלי תיק דוגמת ה[[דמוקרטיה הסדרית|דמוקרטיה ההסדרית]] של החוקר [[ארנד ליפהרט]]. עם זאת, מינויים של שרים בלי תיק סופגים בדרך כלל ביקורת ציבורית רבה, בטענה לבזבוז כספי ציבור למימון תפקידים מיותרים.

* [[סרביה]] - בין השנים 2007–2008 היה מינוי אחד לשר ללאבלי תיק שהיה אחראי בפועל על תוכניות ההשקעה והפיתוח הלאומיים.

עיקרי הביקורת הנשמעת בתקשורת מתמקדת בגודל הממשלה, כלומר במספר השרים, ובעיקר בנושאי התואר "שר ללאבלי תיק". תפקיד זה הופיע כבר ב[[ממשלת ישראל השלישית|ממשלה השלישית]], ומאז היה בשימוש ברוב ממשלות ישראל. הביקורת מתרכזת לרוב סביב העלות התקציבית הגבוהה ובהיעדר תוכן בתפקיד. עם זאת יש לזכור כי במשטר פרלמנטרי רב-מפלגתי חלוקת משרות שר, אפילו ללא תיק ביצועי, היא אחת מהתשואות הקואליציונית המקובלות ביותר ולא פעם היא חיונית כמנגנון של איזון בין-מפלגתי. אף על פי שאינו ממונה על משרד ביצועי, השר ללא תיק הוא חבר מלא בממשלה, בעל קול שווה לשאר עמיתיו השרים. הבעיה מתחילה כאשר מספר השרים ללא תיק חורג מעבר למספרים המקובלים בממשלות קודמות, כפי שקרה ב[[ממשלת ישראל העשרים|ממשלת האחדות הראשונה]] של [[יצחק שמיר]] (שבעה שרים ללא תיק) וב[[ממשלת ישראל העשרים ותשע|ממשלה הראשונה של שרון]] (שישה שרים ללא תיק). וכן בממשלת גולדה (6).