ראזסווייט – הבדלי גרסאות

ב-[[1922]] חזר לפעילות ברביעית, כשמקום מושבו החדש בברלין. עם חידושו היה לבטאון הפדרציה של ציוני רוסיה-אוקראינה בחוץ לארץ, וחברי המערכת שלו נבחרו בידי ועידת הפדרציה. [[שלמה גפשטיין]] היה לעורכו ויוסף שכטמן למזכיר המערכת. שאר חברי הערכת היו: חיים גרינברג, [[אביגדור יעקובסון]], [[מתתיהו הינדס]] ו[[מיכאל אליניקוב]]. פרישתו של ז'בוטינסקי מן [[ההסתדרות הציונית]] ודרישתו לנקיטת עמדה חריפה יותר כנגד המשטר הבריטי בארץ ישראל הובילו לחילוקי דעות מרים בקרב חברי מערכת העיתון. בעקבות חילוקי הדעות התחלף ביולי [[1923]] צוות העיתון, מתנגדי דרכו של ז'בוטינסקי עזבו אותו ואילו האחרון הצטרף אליו. מיעוט קוראים ומצב כלכלי קשה הביאו לסגירת העיתון ב-[[15 במאי]] [[1924]]. ב-[[24 בדצמבר]] [[1924]] שב העיתון לפעילות בפריז, תחת חסותו של ז'בוטינסקי, שהוציא את העיתון כמעט לבדו בחצי השנה הראשונה. בכותרת העיתון הישן-חדש התנוססה סִסמת ה[[רוויזיוניסטים]]: {{ציטוטון|מטרת הציונות היא: ארץ ישראל בתור מדינה יחידה משני עברי הירדן}}.{{הערה|1=[http://www.knesset.gov.il/vip/jabotinsky/heb/Revisionist_frame.html התנועה הרוויזיוניסטית], באתר [[הכנסת]].}} העיתון שימש במה לרעיונתיהםלרעיונותיהם ולז'בוטינסקי בפרט. תפוצתו עלתה והוא נקרא בידי דוברי רוסית בכל העולם. ישיבותיה השבועיות של מערכת העיתון נערכו לרוב בבית הקפה אובּזֶרבַטוּאָר (Observatoire). העיתון נסגר סופית ב-[[1934]].