הבדלים בין גרסאות בדף "צבי זמיר"

נוספו 135 בתים ,  לפני שנה
מ
 
==פעילות אזרחית==
בסוף שנת [[1974]] התמנה זמיר ליו"ר מועצת המנהלים של [[סולל בונה]]{{הערה|{{דבר|דוד ליפקין|צ. זמיר מוצע כיו"ר דירקטוריון סו"ב|1974/12/04|00103}}}}. בינואר [[1975]] קיבל לידיו את סמכויות מנכ"ל "סולל בונה", לאחר שהמנכ"ל, [[צבי רכטר]], שיצאיצא לחופשה בעקבות העלאת חשדות נגדו{{הערה|{{דבר||סמכויות מנכ"ל סו"ב לידי זמיר|1975/01/26|00110}}.}}. באוגוסט 1975 ביקש להשתחרר מתפקיד המנכ"ל{{הערה|{{דבר|דוד ליפקין|זמיר מבקש להשתחרר מתפקיד המנכ"ל בפועל של סולל בונה|1975/08/31|00303}}.}} אך הדבר נסחב עד שבדצמברבדצמבר 1975, למרותמשום שהיועץשלמרות ש[[היועץ המשפטי לממשלה]] החליט שהמנכ"לשרכטר לא יועמד לדין, התפטר המנכ"ל צבי רכטר התפטר. במהלך כהונתו בסוללב"סולל בונה" ניסה זמיר להתאים את החברה לתנאי תחרות אל מול ההאטה בענף הבנייה{{הערה|{{דבר||תביעה לחבה"ע למסור כל עבודות הבנייה לסולל בונה|1975/03/19|00411}}; {{דבר||סו"ב תגביר ניידות עובדים ומנהלים|1975/07/08|00410}}; {{דבר||סולל בונה נערכת להאטה נוספת בבנייה|1975/11/10|00500}}.}} וסיכם את 1975 כשנה טובה מבחינה כלכלית לסוללל"סולל בונה"{{הערה|{{דבר||זמיר: שנה טובה מבחינה כלכלית לסו"ב|1975/12/17|00428}}.}}. באותה תקופה היה לזמיר ויכוח עם מנכ"ל [[בנק הפועלים]], [[יעקב לוינסון]], שממנו דרש לתת יותר אשראי לסוללל"סולל בונה"{{הערה|{{דבר|לוי יצחק הירושלמי|כרטיס האשראי של יעקב לוינסון|1979/02/16|09200}}.}}. בינואר 1976 התפטר מתפקיד יו"ר מועצת המנהלים של "סולל בונה" תוך שהוא משמיע דברי ביקורת חריפים על סדרי המינהל במשק ההסתדרותי{{הערה|{{דבר||תובעים דיון בחברת העובדים ובדברי זמיר|1976/01/19|00303}}.}} ועל כפיפות של החברות ההסתדרותיות לבנק הפועלים{{הערה|{{מעריב|רזי גוטרמן|כך השתלט בנק הפועלים על חברת העובדים|1984/03/19|01300}}.}}.
 
בשנים [[1976]]–[[1990]] שימש זמיר [[מנכ"ל]] של [[בתי זיקוק לנפט]]. בנוסף הוא נתמנהמונה במרץ [[1977]] ליו"ר מועצת המנהלים של המכון למחקרי נפט וגיאופיזיקה{{הערה|{{דבר||מינויים במשק הנפט|1977/03/09|01010}}.}}. בשנים 1991-20001991–2000 היה יו"ר [[המכון הישראלי לאנרגיה ולסביבה|המכון הישראלי לנפט ואנרגיה]]{{הערה|{{גלובס|דוד חיון|יאיר רותם - יו"ר המכון לנפט ואנרגיה; מחליף את צבי זמיר|190228|16 בפברואר 2000}}.}}.
 
משמש כ[[דירקטור]] במספר חברות פרטיות וציבוריות.
 
===פעילות פוליטית===
ביוני [[1976]] הצטרף למועצה הציבורית לגביית מס אמת{{הערה|{{דבר||המועצה הציבורית לגביית מס אמת|1976/06/17|00305}}.}}. בשנת [[1977]] חבר לקבוצה בהנהגתו של האלוף במילואים [[מאיר עמית]] שהצטרפה ל[[התנועה הדמוקרטית לשינוי|תנועה הדמוקרטית לשינוי]] (ד"ש){{הערה|{{דבר|א. כנרתי|עמית וקבוצתו הצטרפו לד"ש|1977/02/01|00121}}.}} והיה לבעל עמדות יחסית ניציות בקבוצה{{הערה|{{דבר|אריה ארד|עמית: הגזמה בתיאור החיכוכים בתנועה הדימוקראטית לשינוי|1977/03/13|01411}}.}}. זמיר נבחר למועצה בת 120 החברים של ד"ש, אולם לאחר שנה לא הצליח להיבחר מחדש בסניף [[תל אביב]]{{הערה|{{דבר|א. כינרתי|ירידה לקבוצת עמית, התחזקות ידין-תמיר, שינוי ללא שינוי|1978/06/30|00201}}.}}. בתחילת 1980 תמך זמיר בשיבת הקבוצה ל[[מפלגת העבודה]]{{הערה|{{דבר||קבוצת עמית גולומב נגד מפלגת מרכז|1980/04/22|00305}}.}}.
 
בשנים [[1994]]–[[1995]] היה ממקימי תנועת [[הדרך השלישית (מפלגה)|הדרך השלישית]], אך פרש ממנה עם הפיכתה למפלגה. נמנה עם החותמים על מכתב האלופים בעד [[תוכנית ההתנתקות]] ב-[[2004]].
 
===פעילות אחרת===
בתוקף היותו חבר ב[[הוועד הציבורי למניעת הרס העתיקות בהר הבית|וועד הציבורי למניעת הרס העתיקות בהר הבית]], השתתף זמיר בעתירה של הוועד ל[[בג"ץ]] להפסיק מיד את עבודות ה[[וקף|ווקף]] במקום. זמיר גם כיהן גם בתפקיד יו"ר המועצה הציבורית של [[תיאטרון גשר]] וחבר הנהלתה.
 
ב-[[2011]] ראה אור ספרו ה[[אוטוביוגרפיה|אוטוביוגרפי]], שנכתב יחד עם אפרת מס, "בעיניים פקוחות: ראש המוסד מתריע: האם ישראל מקשיבה?", בהוצאת [[כנרת זמורה-ביתן דביר]].
 
זמיר חיגר ב[[תל אביב]], נשוי ואב לשלושה. בתו היא הסופרת [[מיכל זמיר]], הידועה ביצירותיה העוסקות ב[[אירוטיקה]] ונשיות. בנו, דניאל זמיר (הקרוי על שם [[דני מס]], מפקד [[מחלקת הל"ה]]), הוא [[פרופסור מן המניין]] ב[[הפקולטה לחקלאות ברחובות|פקולטה לחקלאות ברחובות]].
 
==לקריאה נוספת==