פארק לאומי – הבדלי גרסאות

ממשלת המנדט החלה לחוקק חוקים לשמירת החי והצומח. ב-[[1924]] פורסם חוק הציד, וב-[[1926]] - פקודת היערות. אתרים רבים, כמו חורש [[הכרמל]] ו[[הר מירון]], הוכרזו כשמורות יער; [[עץ|עצים]] מסוימים הוכרזו כמוגנים. בתחום ה[[ציד]] היה המצב גרוע בהרבה, ולמעשה לא הייתה כל הגנה על בעלי החיים.

 

 

ב־[[1955]] חוקקה [[הכנסת]] את [[חוק להגנת חיית הבר]] ועל ביצועו הופקד [[שר החקלאות]]. ב-[[1955]] הוקמה ב[[משרד ראש הממשלה]] המחלקה לשיפור נוף הארץ (בה פעלו בין היתר [[טדי קולק]] ו[[יגאל ידין]]), שעליה הוטלה הקמת תשתית [[תיירות]]ית. המחלקה הקימה מספר גנים לאומיים ידועים, כמו [[גן השלושה]] (הסחנה), [[קיסריה]], [[שבטה]] ו[[עבדת]]. בעקבות ייבוש [[אגם החולה]] ולחץ ציבורי, הוקמה [[שמורת החולה]], שהייתה ל[[שמורת טבע|שמורת הטבע]] הראשונה שהוכרזה (ב-[[1964]]). בשנת [[1963]] אושר בכנסת "חוק הגנים הלאומיים ושמורות הטבע", שעבודת החקיקה עליו החלה עוד ב-[[1956]]. במסגרת החוק הוקמו שתי רשויות: רשות הגנים הלאומיים, ורשות שמורות הטבע. בשנת [[1998]] אוחדו שתי הרשויות לגוף אחד - [[רשות הטבע והגנים]].