פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
ב[[סין (אזור)|סין]] העתיקה נחשבה עריפת הראש כשיטה חמורה להריגה, יותר מאשר [[חנק (רפואה)|חניקה]], גם אם החניקה כללה סבל ממושך יותר. הדבר נובע מאמונת הסינים כי גופם הוא מתנה שקיבלו מהוריהם, וכי מדובר בחוסר כבוד משווע לאבותיהם הקדמונים שאדם יחזיר את גופו לאדמה כשהוא מבותר.
 
ב[[יפן]] הייתה עריפה מבוצעת כשלב שני ב[[ספוקו]] ("[[חרקירי]]", התאבדות טקסית על ידי הוצאת מעיים). לאחר שהמתאבד היה מפלח את [[בטן|בטנו]] ופותחה, לוחם אחר היה עורף את ראשו מאחור עם חרב [[קטאנה]] כדי להחיש את המוות ולהקל על הסבל. בשל הצורך במיומנות, רק אלו אשר סמכו עליהם קיבלו את הכבוד לקחת חלק בטקס. ב[[תקופת סנגוקו]] המאוחרת, הייתה העריפה בחרקירי מתבצעת ברגע שהמתאבד גרם לפצע, ואף הקל ביותר, לבטנו.
 
עריפה הייתה גם השיטה בדרגה הגבוהה ביותר של ענישה. אחת הדרכים הברוטליות ביותר לעריפה הייתה שיטת ה[[סמוראי]]ם, כפי שנהגו במקרהו של אישידה מיטסונרי אשר בגד ב[[טוקוגאווה איאיאסו]]. הקורבן נקבר באדמה וראשו היה מנוסר במסור עץ קהה. עונש זה בוטל בתקופת [[הרסטורציה של מייג'י|מייג'י]] המוקדמת.
44,116

עריכות