גן הדובדבנים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה
מ הוספת קישור לברכה לבטלה
שורה 31:
ידוע על כמה אירועים בחייו של צ'כוב שהיוו השראה לכתיבתו של גן הדובדבנים. כשצ'כוב היה בן שש עשרה, אמו נקלעה לחובות לבנאים אותם שכרה לבנות בית קטן. דייר לשעבר, בשם גבריאל סליבאנוב, הציע לסייע לה כלכלית, אולם בתמורה הוא רכש את הבית לעצמו מאחורי גבה. בערך באותו זמן, בית ילדותו ב-Taganrog נמכר על מנת לשלם את ה[[משכנתה]]. תהפוכות כספיות ומשפחתיות אלו הותירו את חותמן, ומוצאות ביטוי בולט בעלילת המחזה. באשר לגן הדובדבנים, היו לצ'כוב מפגשים שונים עם גני דובדבנים במהלך חייו עד כתיבת המחזה: בילדותו בילה את חופשותיו בחוותה של משפחה ידידה שהיה לה גן דובדבנם מקסים, וב[[סיפור קצר|סיפורו הקצר]] המוקדם "סטפה" (Stepe)הוא מתאר נער צעיר, החוצה את [[אוקראינה]] בין מטעים של דובדבנים פורחים; בשלב מאוחר יותר בחייו, התגורר צ'כוב באחוזה כפרית בפרוורי מוסקבה, גילה עניין ב[[גינון]] ונטע בעצמו גן דובדבנים. אחרי שעבר ל[[יאלטה]] בשל בריאותו הרעועה, הזדעזע לשמע הידיעה, כי האיש שרכש את אחוזתו כרת את רוב עצי הגן; בהמשך, כאשר הגיע באחד מביקוריו ל- Taganrog, היה מבועת מההשפעה ההרסנית של [[בירוא יערות|בירוא היערות]] התעשייתי. ביערות אלו וביערות שבהם נפש ב[[אוקראינה]], צמחה לראשונה המודעות העמוקה שלו ל[[אקולוגיה]]. זו התבטאה, למשל, בדמותו של ד"ר אסטרוב, הרופא במחזה מוקדם יותר, "[[הדוד וניה]]", שמוצא מזור לנפשו המרירה רק ביערות האהובים עליו; לבסוף, גנו של צ'כוב ביאלטה שרד לצד גן הדובדבנים כ[[אנדרטה|גלעד]] לאדם, שרגשותיו כלפי עצים השתוו לרגשותיו כלפי בני אדם. אכן, עצים הם תכופות גיבורים [[אילם|אילמים]] וסמליים, המשמשים כקורבנות בסיפוריו ובמחזותיו. עד כדי כך, שיש הרואים בצ'כוב את הסופר האקולוגי הראשון בתולדות אירופה.
 
צ'כוב כתב את גן הדובדבנים במשך מספר שנים, שנעו בין תקופות של שמחה חסרת דאגה לתסכול מייאש, אותו הוא החשיב כגובל בעצלנות (הוא כתב במכתב, "כל משפט שאני כותב מכה בי כברכהכ[[ברכה לבטלה]].") במשך הזמן הזה תקפה אותו גם [[שחפת]] כרונית. צ'כוב שהיה דיסקרטי מטבעו, היה חשאי מאוד בנוגע להיבטים שונים של עבודתו, בכללם אפילו כותרת המחזה. בשלהי קיץ 1902 עדיין לא חלק דבר אודות המחזה עם איש מבני משפחתו הקרובה או מעולם התיאטרון. רק על מנת לעודד את אשתו, [[אולגה קניפר]], שהתאוששה מ[[הפלה טבעית|הפלה]], הוא גילה לה לבסוף את שם המחזה, לחש לה אותו, אף על פי שהשניים היו לבדם. באוקטובר 1903 היה סוף סוף המחזה גמור והוא שלח אותו ל[[התיאטרון האמנותי|תיאטרון האמנותי]]. כעבור שלושה שבועות הגיע צ'כוב לחזרות במה שנדמה כניסיון (שלא צלח) לסלק את "הבכיינות" שסטניסלבסקי הכניס למחזה, לדבריו. הסופר גם גיחך, ככל הנראה, כשהחליפו את המילה "גן", במילה הפרקטית יותר "מטע". הוא חש שבכך הוא תפש בצורה מושלמת וסמלית את חוסר התכליתיות של החיים.
 
אף על פי שמבקרים באותה עת היו חלוקים בדעתם לגבי גן הדובדבנים, הצגת הבכורה של המחזה בתיאטרון האמנותי, ב-17 בינואר 1904 (יום הולדתו של צ'כוב), נחלה הצלחה מיידית והוא הועלה כעבור זמן קצר ברבות מהערים הראשיות ב[[פרובינציה|פרובינציות]]. הצלחה זו לא הוגבלה לרוסיה לבדה. המחזה הוצג בארצות אחרות וגם בהן זכה לתשבחות רבות. מעט לאחר הצגת הבכורה של המחזה, נסע צ'כוב ל[[גרמניה]] בשל בריאותו הרעועה, וביולי 1904 נפטר שם.