|
|
|
קארבאמאזפין שווקה בתחילה כתרופה נגד נירלגיה של העצב המשולש ב- [[1962]]. השתמשו בה כתרופה אנטי-אפילפטית ב[[אנגליה]] מ- [[1965]] והיא אושרה לשימוש ב[[ארצות הברית]] מ- [[1974]].
ב- [[1971]] השתשמשוהשתמשו הרופאים טקזאקי והנאוקה (Takezaki and Hanaoka) בקארבאמאזפין על מנת לשלוט במאניה בחולים עמידים לתרופות אנטי-פסיכוטיות ([[ליתיום]] עוד לא היה זמין ביפן באותה תקופה). ד"ר אוקומה שעבד באופן עצמאי עשה אותו דבר בהצלחה. היות שהם היו גם אפילפטולוגים הם הכירו את ההשפעות האנטי-אגרסיביים של תרופה זו. חקרו את קארבאמאזפין לשימוש בהפרעה דו-קוטבית במשך 1970{{הערה|שם=pmid9682927|1={{cite journal |author=Okuma T, Kishimoto A |title=A history of investigation on the mood stabilizing effect of carbamazepine in Japan |journal=Psychiatry Clin. Neurosci. |volume=52|issue=1 |pages=3–12 |pmid=9682927 |doi=10.1111/j.1440-1819.1998.tb00966.x
|date= February 1998}}}}.
|
