יומני טרנר – הבדלי גרסאות

באופן מעניין, למרות הערצה גלויה ל[[היטלר]] שלו הארגון קורא "הגדול" הסופר לא ראה דרך שבה יוכלו לבנים באמריקה לחקות את שיטותיו לתפיסת השלטון: לבנות תמיכה עממית, ליצור מפלגת המונים, לתפוס את השלטון בבחירות דמוקרטיות ורק אז לבנות דיקטטורה מבוססת גזע. הארגון לא מסוגל וגם לא מעוניין בארגון תמיכה עממית לרעיונותיו. השלטון מושג רק לאחר שהארגון מגרה את [[ברית המועצות]] לה[[מתקפה גרעינית|תקיף גרעינית]] את רוב הערים האמריקניות. כך הצוות המוכן והמאורגן היטב של טרנר מצליח סוף סוף להפחיד את מה שנשאר מהאוכלוסייה האמריקנית המורעבת לקבלת השלטון, שכפי שנאמר באופן כן, האנשים לעולם לא היו בוחרים בו מרצונם החופשי.

 

 

הספר מכיל מספר של מה שנראה כסתירות ברורות. לדוגמה, בחברה שמתוארת [[פמיניזם|התנועה הפמיניסטית]] חזקה מאוד (היא מתוארת כפיתיון שהונח על ידי היהודים כדי להסיח נשים לבנות מ"חובתן" לייצר יותר תינוקות לבנים); אך זו גם חברה שבה אונס נפוץ, מבוצע כמעט בחופשיות ולא נענש, כל עוד זה נוגע לאונס של אישה לבנה בידי גבר שחור. בחלקים מסוימים של הספר ה[[ערבים]] מתוארים בחיוביות כאויביה של [[ישראל]] היהודית. אבל, לאחר המלחמה הגרעינית שהארגון יוזם חבריו שולטים באספקת המזון והמחסה בערים ההרוסות, שם הוא מתנה את מתן האוכל והמחסה בהצגה של "ראשים טריים שנערפו" של אנשים לא-לבנים. ראשיהם של "אנשים מזרח תיכוניים" מתקבלים גם הם בסחר מזוויע זה. בחלקים מסוימים של הספר [[השואה]] מוכחשת, ונטען כי [[אדולף אייכמן]] הוא קצין ממעמד בינוני בצבא הגרמני שהפך לקורבן בידי היהודים על לא עוול בכפו. טרנר עצמו וחברי הארגון נשבעים פעמים רבות להשמיד את היהודים, חלק ממעשי הארגון המתוארים בספר שואבים השראה ישירה משיטות השמדה נאציות. לדוגמה, לקיחת יהודים ו"בני כלאיים" מלוס אנג'לס על מנת להוציאם להורג בקניון סלעי מחוץ לעיר, שבאופן ברור לוקח השראה מטבח [[באבי יאר]]. בנוסף לכך, "עורכם" של היומנים מאה שנה לאחר מכן מציין בשביעות רצון כי כל היהודים הושמדו וכמה עותקים של ה[[תלמוד]] היהודי נשמרו על מנת להראות "כמה רעים היו היהודים".