גטו ביאליסטוק – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
מ שוחזר מעריכות של 185.32.178.151 (שיחה) לעריכה האחרונה של Ovedc
שורה 15:
כשכל התקוות להישרדות נמוגו במהלך השילוחים שהתרחשו באוגוסט 1943, תכננו חברי ה[[מחתרת]] בגטו [[התנגדות יהודית בשואה|מרד]] כנגד הגרמנים.
 
מרד גטו ביאליסטוק היה מרד מאורגן בנאצים - השני בגודלו לאחר [[מרד גטו ורשה]]. את הלוחמים חימש ועזר לארגן "הארגון הצבאי האנטי פשיסטי", ארגון מחתרתי שהוקם בגטו בשנת 1942 בידי קצינים לשעבר של כוחות הלאום הפולנים. חלק מאמצעי הלחימה וכלי הנשק נרכשו ע"י הארגון היהודי הלוחם עצמו באמצעות 'קשריות' - חברות הארגון בעלות מראה פולני שהצליחו להסתנן לצד הפולני, לחיות במסווה, ולרכוש כלי נשק מהאוכלוסיה הכפרית. הכוח הלוחם מנה קבוצה של כ-300 עד 500 אסירים, שבראשם עמדו [[מרדכי טננבוים]], ממייסדי [[הארגון היהודי הלוחם|אי"ל]], ועמיתו [[דניאל מושקוביץ]]. כמו במרד גטו ורשה שקדם לו, היה המרד בגטו ביאליסטוק חסר סיכויים להצלחה צבאית. עם זאת, הוא נתפס כדרך למות בלחימה ולא במחנות הגרמניים.
 
המרד החל עם ההכרזה הגרמנית על גירושים המוניים מהגטו בליל 16 באוגוסט 1943. המטרה העיקרית הייתה לשבור את המצור הגרמני ולאפשר למספר המרבי של אסירים להימלט לתוך יער [[קנישין]] השכן. קבוצת המורדים, חמושים במקלע אחד, 25 רובים, 100 אקדחים וכמה עשרות בקבוקי תבערה מלאים בחומצה, תקפה את הכוח הגרמני המכריע תוך סיכון חייהם.
על פי התוכנית, המורדים אמורים היו למשוך אחריהם את המוני האסירים ולפרוץ אל מחוץ לגטו, אך הגרמנים הצליחו לנתק את המוני האסירים מן הלוחמים, לחסום את דרך הנסיגה ולירות אש מקלעים מרוכזת על הלוחמים.
 
הלחימההקרבות נמשכהנמשכו לאחרעוד מכןכארבעה ימים בכיסים מבודדים. ישנם הבדלי גרסאות בעדויות לגבי משך הלחימה של כיסי ההתנגדות האחרונים. יש הטוענים כי הלחימה נמשכה ארבעה ימים ואילו בספרה האוטוביוגראפי "אריאדנהמתנגדים," מתארתאבל ברוניהההגנה קליבנסקינשברה אשרכמעט שהתה בצד ה'ארי' של העיר, קולות ירי שנשמעו במשך שלושה שבועות. ככלל חזית ההגנה המרכזית נשברהמיד והמרד נכשל למעשה בשאיפתו לגרום ליהודים רבים ככל הניתן להימלט. הנאצים הציתו את כל האזור. מפקדי המאבק התאבדו בבונקרים שלהם לאחר שאזלה התחמושת כדי לא ליפול חיים בידי הנאצים. כ-150 לוחמים הצליחו לברוח ליערות המקיפים את ביאליסטוק, והם הצטרפו ליחידות ה[[פרטיזנים]] של ה[[ארמייה קריובה]] וארגונים אחרים ושרדו את המלחמה (בהם הייתה [[חייקה גרוסמן]]).
 
העיר שוחררה מן הכיבוש הגרמני על ידי [[הצבא האדום]] בחודש אוגוסט [[1944]]. ההערכה היא כי מתוך כמעט 60,000 יהודים שחיו בביאליסטוק לפני מלחמת העולם השנייה, רק מאות בודדים שרדו את [[השואה]].