מייקל עטיה – הבדלי גרסאות

הוסרו 283 בתים ,  לפני 3 שנים
סדר; ביטול כפילות
(כדאי לחכות עם השערת רימן למחר. נהיה אז חכמים יותר)
(סדר; ביטול כפילות)
==ביוגרפיה==
 
אביו היה ה[[סופר]], ה[[פובליציסט]] וה[[דיפלומט]] הלבנוני-בריטי ה[[נוצרים|נוצרי]] [[אדוארד עטיה]] ואמו, ג'ין לבנס, הייתה [[סקוטלנד|סקוטית]]. אחד משלושת אחיו, פטריק עטיה, הוא פרופסור ל[[משפטים]]. בילה את ילדותו בעיקר ב[[קהיר]], שם למד כמו אביו ב[[ויקטוריה קולג'|וויקטוריה קולג']], וב[[סודאן]]. אחר כך למד ב"גראמר סקול" ב[[מנצ'סטר]], ואחרי שרותושירותו הצבאי, המשיך את לימודיו ב[[טריניטי קולג' (קיימברידג')|קולג' טריניטי]] שב[[אוניברסיטת קיימברידג']]. ב-[[1955]] סיים שם את עבודת הדוקטורט שלו, "כמה יישומים של שיטות [[טופולוגיה|טופולוגיות]] ב[[גאומטריה אלגברית]]", תחת הנחייתו של [[וו.ו.ד. הודג']].
 
בין השגיו המתמטיים הנודעים ביותר - פיתוח [[תורת K]] הטופולוגית עם [[פרידריך הירצברוך]], הוכחת [[משפט נקודת השבת של עטיה-בוט]] עם [[ראול בוט]], והעבודה על [[משפט האינדקס]] עם [[איזידור זינגר (מתמטיקאי)|איזידור זינגר]], שהביאה בהמשך לעבודות ב[[תורת ההצגות]] ועל [[משוואת החום]]. מחקריו המאוחרים יותר על [[תורת כיול|שדות הכיול]], ובמיוחד [[משוואות יאנג-מילס]], הביאו לאינטראקציה פוריה בין גאומטריה ופיזיקה.
 
עטיה זכה ב[[מדליית פילדס]] בשנת [[1966]], וב[[פרס אבל]] בשנת [[2004]], יחד עם איזידור זינגר. עם תלמידיו הרבים של עטיה נמנים [[סיימון דונלדסון]], נייגל היצ'ין, פטר קרונהיימר, [[ג'ורג' לוסטיג]], ג'רמי סגל, ג'ק מורבה, פרנסיס קירוואן, לייזה ג'פרי ו[[רות לורנס-נאימרק]].
 
==פעילותו האקדמית==
 
עטיה היה פרופסור באוניברסיטאות [[אוניברסיטת אוקספורד|אוקספורד]] ו[[אוניברסיטת קיימברידג'|קיימברידג']]. בשנות פעילותו במוסדות אלה הפיח רוח נעורים במתמטיקה הבריטית. פעל באוניברסיטת אוקספורד החל משנת [[1958]], והיה לפרופסור לגאומטריה שם משנת [[1963]], עם הפסקות, עד שנת [[1990]]. הוא היה בין הכוחות המובילים שעמדו מאחורי הקמת [[מכון ניוטון למדעי המתמטיקה]] בקיימברידג', בשנת 1990, והיה מנהלו הראשון. בשנת [[1968]] זכה ב[[המדליה המלכותית|מדליה של החברה המלכותית הבריטית]], וב-[[1988]] זכה ב[[מדליית קופלי]] מטעמה. כיהן כיושב ראש החברה המתמטית הלונדונית בשנים [[1974]]–[[1976]].
 
בשנים [[1995]]–[[2005]] שירת כרקטור של [[אוניברסיטת לסטר]], ממנה קיבל תואר של חבר כבוד בשנת [[2007]]. עטיה היה פרופסור למתמטיקה גם מעבר לאוקיינוס - בשנים [[1969]]–[[1972]] לימד ב[[המכון למחקר מתקדם|מכון למחקר מתקדם]] ב[[פרינסטון (ניו ג'רזי)|פרינסטון]], [[ניו ג'רזי]]. משנת 2005 הוא יושב ראש [[החברה המלכותית של אדינבורו]].
 
מייקל עטיה פעיל גם בבמה הבינלאומית. שימש כיושב ראש "ועידות פגווש למדע ולעניינים עולמיים". היה אחראי להקמת פנל אינטר-אקדמי לסוגיות בינלאומיות, רשת כלל עולמית של אקדמיות למדעים שמטרתה לסייע בידי חברי אקדמיות לעצב מדיניות ציבורית בתחומים קרובים למדע. הוא גם יזם את הקמת [[איגוד האקדמיות האירופיות]], ALLEA, ושיחק תפקיד חשוב בעיצוב מסגרתה הנוכחית של [[החברה המתמטית האירופית]]. כעת מייקל עטיה הוא פרופסור בדימוס ואמריטוס של [[אוניברסיטת אדינבורו]].
 
עטיה זכה ב[[מדליית פילדס]] בשנת [[1966]], וב[[פרס אבל]] בשנת [[2004]], יחד עם איזידור זינגר. עם תלמידיו הרבים של עטיה נמנים [[סיימון דונלדסון]], נייגל היצ'ין, פטר קרונהיימר, [[ג'ורג' לוסטיג]], ג'רמי סגל, ג'ק מורבה, פרנסיס קירוואן, לייזה ג'פרי ו[[רות לורנס-נאימרק]].
 
==פרסים ואותות כבוד==
בשנת [[1961]] זכה עטיה ב[[פרס בריק]] מטעם [[החברה הלונדונית למתמטיקה]].
 
בשנת [[1966]], בגיל 37, זכה עטיה ב[[מדליית פילדס]] על עבודתו בפיתוח תורת K, על הכללת [[משפט נקודת השבת של לפשץ]] (יחד עם [[ראול בוט]]), ועל משפט האינדקס.
 
בשנת 1988[[1968]] הוענקהזכה לוב[[המדליה המלכותית|מדליה של החברה המלכותית הבריטית]], וב-[[1988]] זכה ב[[מדליית קופלי]] מטעמה.
 
פרסים נוספים שקיבל כוללים:
הוענק לו תואר [[אביר]]ות בשנת [[1983]] ובשנת [[1992]] התקבל כחבר ב[[מסדר הכבוד]] הבריטי. מייקל עטיה הוא אוהד כבוד של [[האיגוד ההומניסטי הבריטי]]. הוא חבר חוץ של [[האקדמיה הרוסית למדעים]].
 
בשנת 2004 זכה עטיה בפרסב[[פרס אבל]].
 
למייקל עטיה יש "[[מספר ארדש]]" 3, דרך שרשרת שיתופי פעולה במאמרים עם [[לורל סמית]], [[פרסי דיאקוניס]] ואחרים.
 
{{מיון רגיל:עטיה, מייקל}}
[[קטגוריה:מתמטיקאים סקוטים]]
[[קטגוריה:מתמטיקאים בריטים]]
[[קטגוריה:סגל אוניברסיטת קיימברידג']]