לופטוואפה (ורמאכט) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
David.r.1929 (שיחה | תרומות) עצמי, מיקום לפי שמה של המדינה, קרי גרמניה הנאצית |
מ ←שינוי כיוון 1936 - 1937: תיקון טעות הקלדה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד עריכה מאפליקציית אנדרואיד |
||
שורה 84:
במצב זה, פיתוח המטוסים הוגבל לייצור מפציצים בינוניים דו-מנועיים שדרשו הרבה פחות חומרי גלם, כוח אדם וכושר ייצור מאשר "מפציצי אורל" של ובר. התעשייה הגרמנית יכלה לבנות שני מפציצים בינוניים על כל מפציץ כבד, ומשרד התעופה של הרייך לא הימר על פיתוח מפציצים כבדים שגם לקחו יותר זמן. גרינג ציין, "הפיהרר לא ישאל כמה גדולים המפציצים שיש, אבל רק כמה יש". מותו המפתיע של ובר, אחד הקצינים הטובים ביותר בלופטוואפה, הותיר את הלופטוואפה בלי כוח אווירי אסטרטגי במהלך מלחמת העולם השנייה, מה שבסופו של הדבר התגלה כקטלני עבור מאמץ הלחימה הגרמני.
החוסר ביכול אסטרטגית היה צריך להיות מוקדם הרבה יותר. משבר [[חבל הסודטים]] הדגיש את חוסר המוכנות הגרמנית לנהל מלחמת אוויר אסטרטגית (למרות שהבריטים והצרפתים היו בעמדה מוחלשת הרבה יותר) והיטלר הורה על הרחבת הלופטוואפה פי חמישה מגודלו קודם לכן. הפיקוד העליון של הלופטוואפה הזניחו באופן קשה את הצורך במטוסי תובלה; אפילו ב-1943, יחידות התעבורה נקראו כ'יחידות הפצצה לתפקידים מיוחדים' (KGzbV). הם קובצו לכנפות ייעודיות להובלת מטען ואנשים (Transportgeschwader) רק באותה שנה. במרץ 1938 כשה[[אנשלוס]] התרחש, גרינג הורה לפלמי לבדוק את האפשרות של הפצצות אוויריות נגד בריטניה. פלמי הגיע למסקנה שזה לא יתאפשר עד שהבסיסים בבלגיה והולנד יושגו וללופטוואפה יהיו מפציצים כבדים. למזלם, הבריטים הפנו עורף
כשלים אלה לא נחשפו עד המלחמה. בינתיים, העיצובים הגרמנים באמצע שנות ה-30 כמו [[מסרשמיט Bf 109]], [[היינקל He 111]], [[יונקרס Ju 87]] ו[[דורניר Do 17]] בוצעו היטב. הבנה זו הגיעה בפעילותו של [[לגיון הקונדור]] נגד המטוסים מייצור סובייטי בזמן [[מלחמת האזרחים בספרד]]. בנוסף, הלופטוואפה הבין במהירות שימיהם של [[מטוס דו-כנפי|המטוסים הדו כנפיים]] חלפו וה[[היינקל He 51]] הועבר לשירות כמטוס אימונים. מרשימים במיוחד היו ההיינקל והדורניק, אשר עמדו במלא דרישות הלופטוואפה עבור מפציצים מהירים יותר ממטוסי קרב של אמצע שנות ה-30.
| |||