בת שבע – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Joalbertine (שיחה | תרומות) מ Cat-a-lot: העברה מקטגוריה:נשים במקרא ל קטגוריה:נשים בספרי נביאים ראשונים using Cat-a-lot |
Joalbertine (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
{{פירוש נוסף|נוכחי=דמות מקראית}}
[[קובץ:
'''בת שבע''' היא [[דמות מקראית]] המופיעה בספר שמואל ב'. היא הייתה אשתו של [[אוריה החתי]]. בת שבע הייתה [[פילגש]]ו ולאחר מכן הפכה לאשתו של [[דוד]] המלך, והייתה אמו של [[שלמה]] המלך, יורשו של דוד.{{הערה|{{תנ"ך|שמואל ב|יא|ג}}}} שמה היה בת שבע בת אליעם, אך ב[[דברי הימים]] א' היא נקראת בת שוע בת עמיאל.{{הערה|{{תנ"ך|דברי הימים א|ג|ה}}}} ייתכן והייתה נכדתו של [[אחיתופל|אחיתפל הגילוני]], יועצו של דוד.{{הערה|בהנחה כי אליעם בן אחיתפל המוזכר ב{{תנך|שמואל ב|כג|לד}} הוא אליעם אבי בת שבע}}
==המפגש עם דוד==
{{הפניה לערך מורחב|דוד ובת שבע}}▼
הסיפור על בת שבע במקרא מתחיל עם תיאור התגלותה לפני [[דוד]] המלך, כשהייתה אשת אוריה החתי. לאחר שדוד עמד על גג ביתו וראה אותה מתרחצת - חשק בה, הביא אותה לארמונו ושכב עמה. כשהרתה לדוד נקרא אוריה משדה הקרב, כדי שיהיה עם אשתו וכך ייחשב הילד לשלו. אולם אוריה סירב, ודוד ציווה על [[יואב בן צרויה|יואב]] שר צבאו להציב אותו בעמדה שבה ייהרג בקרב הקרוב: {{ציטוטון|הבו את אוריה אל מול פני המלחמה החזקה, ושבתם מאחריו וניכה ומת|שמואל ב יא טו}}.▼
▲הסיפור על בת שבע במקרא מתחיל עם תיאור התגלותה לפני [[דוד]] המלך, כשהייתה אשת [[אוריה החתי
אוריה אכן נהרג בקרב, ולאחר מותו נשא דוד את בת שבע לאשה והיא ילדה בן לדוד. אז שלח ה' את [[נתן הנביא]] אל דוד, ובמפגש בין השניים הוכיח נתן את המלך על מעשיו הבלתי ראויים. תוכחת הנביא הוצגה באמצעות משל [[כבשת הרש]]. במשל זה תוארו שני אנשים, האחד עשיר, שבבעלותו כמות רבה של צאן ובקר, והשני עני, שבבעלותו כבשה אחת בלבד. הכבשה האחת הייתה כל עולמו של העני, והיה לה תפקיד מכריע בחייו ובחיי משפחתו. על פי המשל, האדם העשיר, שנאלץ להעניק לאחד מאורחיו כבשה, בחר שלא לוותר על רכושו. במקום זאת גזל את כבשת העני והעניקה לאורח; דוד, שלא הבין בתחילה את כוונתו של נתן, הכריז עם סיומו של הסיפור כי יש להמית את העשיר בגין העוול שעשה. אז פנה נתן אל דוד ואמר לו כי הוא עצמו החוטא אליו מכוון המשל: {{ציטוטון|אתה האיש... מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע בעיני, את אוריה החתי הכית בחרב ואת אשתו לקחת לך לאשה, ואתו הרגת בחרב [[בני עמון]]|שמואל ב יב ז-ט}}.▼
{{ציטוט|וַיֹּאמֶר אוּרִיָּה אֶל דָּוִד, הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת, וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים, וַאֲנִי אָבוֹא אֶל בֵּיתִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׁכַּב עִם אִשְׁתִּי, חַיֶּךָ וְחֵי נַפְשֶׁךָ אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה.|{{תנ"ך|שמואל ב|יא|יא|קצר=כן}}}}
לפיכך שלח אותו דוד בחזרה לשדה הקרב, ובידו אגרת ל[[יואב בן צרויה|יואב]] שר צבאו, להציב אותו בחזית ולנטוש אותו בשדה הקרב: {{ציטוטון|הבו את אוריה אל מול פני המלחמה החזקה, ושבתם מאחריו וניכה ומת|שמואל ב יא טו}}. [[יואב בן צרויה]] ממלא בשינוי אחר ההוראות וגורם למותו של אוריה יחד עם חיילים נוספים. לאחר שאוריה נהרג בקרב, נשא דוד את בת שבע לאשה והיא ילדה לו בן. כעונש מיידי על ה[[חטא]], מת הרך הנולד.
▲{{הפניה לערך מורחב|דוד ובת שבע}}
==תוכחת נתן הנביא==
{{הפניה לערך מורחב|כבשת הרש}}
▲
דוד, שלא הבין בתחילה את כוונתו של נתן, הכריז עם סיומו של הסיפור כי יש להמית את העשיר בגין העוול שעשה. אז פנה נתן אל דוד ואמר לו כי הוא עצמו החוטא אליו מכוון המשל: {{ציטוטון|אַתָּה הָאִישׁ... מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר יְהוָה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינַי אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן.|{{תנ"ך|שמואל ב|יב|ז|ט|קצר=כן}}}}
▲פרשנות נוספת לפרשה זו טוענת כי "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה", בתלמוד ב[[מסכת שבת]].{{הערה|שבת נ"ו, א}} כי בזמנם המנהג היה כי "כל היוצא למלחמת בית דוד כותב [[גט]] כריתות לאשתו" כדי שאם לא יחזור מהמלחמה ויוכרז נעדר, לא תשב אשתו בעגינותה, ותוכל להינשא בשנית מתוקף כוחו של הגט. פרשני התלמוד מדגישים כי לא ניתן לומר שאינו חטא כלל, שכן מעשה בלתי ראוי נעשה כאן בוודאי, אלא שלא חטא דוד את החטא הפורמלי של בעילת אשת איש אשר העונש עליו הוא מיתה.
דוד מתוודה ושב מחטאו, ו[[תשובה (יהדות)|תשובתו]] מתקבלת. עם זאת, הוא מקבל עונש על מעשיו:
{{ציטוט|וְעַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי וַתִּקַּח אֶת אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה. כֹּה אָמַר יְהוָה הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ וְלָקַחְתִּי אֶת נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךָ וְשָׁכַב עִם נָשֶׁיךָ לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת. כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ בַסָּתֶר וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל וְנֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ.|{{תנ"ך|שמואל ב|יב|י|יב}}}}
העונשים שחזה נתן הנביא התגשמו כאשר בנו בכורו [[מעשה אמנון ותמר|אמנון אונס את תמר]] אחותו, וכאשר בנו הנוסף [[אבשלום בן דוד|אבשלום]] אחי תמר מאותה אם, נוקם את נקמתה ו[[רצח אמנון|רוצח את אמנון]]. שנים לאחר מכן [[מרד אבשלום|אבשלום מורד באביו]] אף מנסה להורגו, שוכב עם פילגשיו ולבסוף נהרג בידי יואב שר צבאו של דוד. גם אדניה בנו מנסה להמליך את עצמו תחת דוד עוד בחייו.
==השפעתה הפוליטית של בת שבע==
לימים, בעקבות וידויו וחזרתו בתשובה של דוד, ילדה בת שבע לדוד בן נוסף, [[שלמה]], שהיה יורשו של דוד במלוכה. בימי זקנתו של דוד, כאשר עלתה שאלת ירושתו, הפך [[נתן הנביא]] לבעל בריתה של בת שבע. הם חברו יחד כדי להזכיר למלך שהבטיח לשלמה את כיסאו, ושכנעו אותו להמליך את בנו טרם מותו. בכך הפרו את עצת אלה שביקשו להמליך את [[אדניה]], אחיו החורג של שלמה. אחרי מות דוד ביקש אדניה, באמצעות בת שבע, לשאת את [[אבישג השונמית]] (פילגשו של דוד בזקנתו), ובכך לקבע את מעמדו כיורש. בת שבע אמנם התערבה אצל בנה שלמה המלך למען אדניה אך ללא הועיל: אף כי שלמה כיבד את אמו והאזין לבקשתה, הוא שלח להרוג את אדניה (ואת [[יואב בן צרויה]] ו[[שמעי בן גרא]]).
לפי דברי הימים א' (ג, ה) ילדה בת שבע לדוד שלושה בנים נוספים: שמעא, שובב ונתן.
|