בת שבע – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 1:
{{פירוש נוסף|נוכחי=דמות מקראית}}
[[קובץ:JanArtemisia MassysGentileschi - DavidBathsheba andat BathshebaHer Bath (ca. 1636-1638).JPGjpg|250px270px|ממוזער|שמאל|{{ציטוט|תוכן=וַיְהִי וַיִּשְׁלַחלְעֵת הָעֶרֶב וַיָּקָם דָּוִד מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ, וַיִּדְרֹשׁוַיִּתְהַלֵּךְ לָאִשָּׁה;עַל וַיֹּאמֶר,גַּג הֲלוֹא-זֹאתבֵּית בַּת-שֶׁבַעהַמֶּלֶךְ בַּת-אֱלִיעָם--אֵשֶׁתוַיַּרְא אִשָּׁה רֹחֶצֶת מֵעַל הַגָּג, אוּרִיָּהוְהָאִשָּׁה טוֹבַת מַרְאֶה הַחִתִּימְאֹד.|מרכאות=כן|מקור={{תנ"ך|שמואל ב|יא|גב|קצר=כן}}}} ציורדוד מעשהמביט ידימגג [[יאן מסייס]] משנתהארמון ([[1762]]ארטמיזיה מוצג ב[[מוזיאון הלוברג'נטילסקי]], ב[[פריז1637]])]]
'''בת שבע''' היא [[דמות מקראית]] המופיעה בספר שמואל ב'. היא הייתה אשתו של [[אוריה החתי]]. בת שבע הייתה [[פילגש]]ו ולאחר מכן הפכה לאשתו של [[דוד]] המלך, והייתה אמו של [[שלמה]] המלך, יורשו של דוד.{{הערה|{{תנ"ך|שמואל ב|יא|ג}}}} שמה היה בת שבע בת אליעם, אך ב[[דברי הימים]] א' היא נקראת בת שוע בת עמיאל.{{הערה|{{תנ"ך|דברי הימים א|ג|ה}}}} ייתכן והייתה נכדתו של [[אחיתופל|אחיתפל הגילוני]], יועצו של דוד.{{הערה|בהנחה כי אליעם בן אחיתפל המוזכר ב{{תנך|שמואל ב|כג|לד}} הוא אליעם אבי בת שבע}}
 
==המפגש עם דוד==
==הסיפור במקרא==
{{הפניה לערך מורחב|דוד ובת שבע}}
הסיפור על בת שבע במקרא מתחיל עם תיאור התגלותה לפני [[דוד]] המלך, כשהייתה אשת אוריה החתי. לאחר שדוד עמד על גג ביתו וראה אותה מתרחצת - חשק בה, הביא אותה לארמונו ושכב עמה. כשהרתה לדוד נקרא אוריה משדה הקרב, כדי שיהיה עם אשתו וכך ייחשב הילד לשלו. אולם אוריה סירב, ודוד ציווה על [[יואב בן צרויה|יואב]] שר צבאו להציב אותו בעמדה שבה ייהרג בקרב הקרוב: {{ציטוטון|הבו את אוריה אל מול פני המלחמה החזקה, ושבתם מאחריו וניכה ומת|שמואל ב יא טו}}.
 
הסיפור על בת שבע במקרא מתחיל עם תיאור התגלותה לפני [[דוד]] המלך, כשהייתה אשת [[אוריה החתי.]], אחד מאנשי צבאו לאחרהבכירים, בעודו בקרב. שדודדוד עמד על גג ביתו וראה אותה מתרחצת - חשק בה, הביא אותה לארמונו ושכב עמה. כשהרתה לדוד, נקרא אוריה משדה הקרב, כדי שיהיה עם אשתו וכך ייחשב הילד לשלו., אולם אוריה סירב,התעקש ודודלשבת ציווהבפתח עלבית [[יואבהמלך בןולא צרויה|יואב]]לסור שר צבאו להציב אותו בעמדה שבה ייהרג בקרב הקרובלביתו: {{ציטוטון|הבו את אוריה אל מול פני המלחמה החזקה, ושבתם מאחריו וניכה ומת|שמואל ב יא טו}}.
אוריה אכן נהרג בקרב, ולאחר מותו נשא דוד את בת שבע לאשה והיא ילדה בן לדוד. אז שלח ה' את [[נתן הנביא]] אל דוד, ובמפגש בין השניים הוכיח נתן את המלך על מעשיו הבלתי ראויים. תוכחת הנביא הוצגה באמצעות משל [[כבשת הרש]]. במשל זה תוארו שני אנשים, האחד עשיר, שבבעלותו כמות רבה של צאן ובקר, והשני עני, שבבעלותו כבשה אחת בלבד. הכבשה האחת הייתה כל עולמו של העני, והיה לה תפקיד מכריע בחייו ובחיי משפחתו. על פי המשל, האדם העשיר, שנאלץ להעניק לאחד מאורחיו כבשה, בחר שלא לוותר על רכושו. במקום זאת גזל את כבשת העני והעניקה לאורח; דוד, שלא הבין בתחילה את כוונתו של נתן, הכריז עם סיומו של הסיפור כי יש להמית את העשיר בגין העוול שעשה. אז פנה נתן אל דוד ואמר לו כי הוא עצמו החוטא אליו מכוון המשל: {{ציטוטון|אתה האיש... מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע בעיני, את אוריה החתי הכית בחרב ואת אשתו לקחת לך לאשה, ואתו הרגת בחרב [[בני עמון]]|שמואל ב יב ז-ט}}.
{{ציטוט|וַיֹּאמֶר אוּרִיָּה אֶל דָּוִד, הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת, וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים, וַאֲנִי אָבוֹא אֶל בֵּיתִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׁכַּב עִם אִשְׁתִּי, חַיֶּךָ וְחֵי נַפְשֶׁךָ אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה.|{{תנ"ך|שמואל ב|יא|יא|קצר=כן}}}}
 
לפיכך שלח אותו דוד בחזרה לשדה הקרב, ובידו אגרת ל[[יואב בן צרויה|יואב]] שר צבאו, להציב אותו בחזית ולנטוש אותו בשדה הקרב: {{ציטוטון|הבו את אוריה אל מול פני המלחמה החזקה, ושבתם מאחריו וניכה ומת|שמואל ב יא טו}}. [[יואב בן צרויה]] ממלא בשינוי אחר ההוראות וגורם למותו של אוריה יחד עם חיילים נוספים. לאחר שאוריה נהרג בקרב, נשא דוד את בת שבע לאשה והיא ילדה לו בן. כעונש מיידי על ה[[חטא]], מת הרך הנולד.
==דוד ובת שבע==
 
{{הפניה לערך מורחב|דוד ובת שבע}}
פרשנותמאות נוספתשנים לפרשהמאוחר זויותר, נאלצו [[חז"ל]] ופרשני המקרא להתמודד עם ההיבט הבעייתי באישיותו של דוד כפי שהוא משתקף בסיפור יחסיו עם בת שבע. מביניהם יש שסינגרו על התנהגותו וניסו להצדיק אותה או לפחות לספק לה הסבר נסיבתי, ויש שהסתייגו ממנה ובחרו בעמדה הביקורתית בה נקט [[נתן הנביא]] בפני דוד. אחת הפרשנויות טוענת כי "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה", בתלמוד ב[[מסכת שבת]].{{הערה|שבת נ"ו, א}} כי בזמנם המנהג היה כי "כל היוצא למלחמת בית דוד כותב [[גט]] כריתות לאשתו" כדי שאם לא יחזור מהמלחמה ויוכרז נעדר, לא תשב אשתו בעגינותה, ותוכל להינשא בשנית מתוקף כוחו של הגט. פרשני התלמוד מדגישים כי לא ניתן לומר שאינו חטא כלל, שכן מעשה בלתי ראוי נעשה כאן בוודאי, אלא שלא חטא דוד את החטא הפורמלי של בעילת אשת איש אשר העונש עליו הוא מיתה.
פרשה מפורסמת שהתנ"ך נותן לה מקום רב, היא מעשה [[דוד ובת שבע]]. דוד מלך ישראל עובר על איסור ה[[לא תנאף|ניאוף]], חטא חמור שעונשו מוות. הוא חומד את בת שבע - אשתו של [[אוריה החתי]] - אחד מאנשי צבאו הבכירים, ואף שוכב עימה כאשר אוריה בשדה הקרב. לאחר שהיא נכנסת להריון מנסה דוד לשכנע את אוריה לשכב עם בת שבע כדי לטשטש את מעשהו, אך אוריה מסרב. דוד שולח אותו בחזרה לשדה הקרב, ובידו אגרת לעמיתיו שיביאו עליו מוות וינטשו אותו בשדה הקרב, ו[[יואב בן צרויה]] ממלא בשינוי אחר ההוראות וגורם למותו של אוריה יחד עם חיילים נוספים. לאחר שאוריה מת דוד אוסף את בת שבע לביתו ומתחתן אִתה.
 
==תוכחת נתן הנביא==
{{הפניה לערך מורחב|כבשת הרש}}
 
אוריהלאחר אכןמותו נהרגשל בקרב,אוריה ולאחרומות מותובנם נשאשל דוד את בתובת שבע לאשה והיא ילדה בן לדוד. אז, שלח ה' את [[נתן הנביא]] אל דוד, ובמפגש בין השניים הוכיח נתן את המלך על מעשיו הבלתי ראויים. תוכחת הנביא הוצגה באמצעות משל [[כבשת הרש]]. במשל זה תוארו שני אנשים, האחד עשיר, שבבעלותו כמות רבה של צאן ובקר, והשני עני, שבבעלותו כבשה אחת בלבד. הכבשה האחת הייתה כל עולמו של העני, והיה לה תפקיד מכריע בחייו ובחיי משפחתו. על פי המשל, האדם העשיר, שנאלץ להעניק לאחד מאורחיו כבשה, בחר שלא לוותר על רכושו. במקום זאת גזל את כבשת העני והעניקה לאורח; דוד, שלא הבין בתחילה את כוונתו של נתן, הכריז עם סיומו של הסיפור כי יש להמית את העשיר בגין העוול שעשה. אז פנה נתן אל דוד ואמר לו כי הוא עצמו החוטא אליו מכוון המשל: {{ציטוטון|אתה האיש... מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע בעיני, את אוריה החתי הכית בחרב ואת אשתו לקחת לך לאשה, ואתו הרגת בחרב [[בני עמון]]|שמואל ב יב ז-ט}}.
=== העונשים על החטא ===
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[מעשה אמנון ותמר]], [[רצח אמנון]], [[מרד אבשלום]]}}
נתן הנביא הוכיח את דוד, באמצעות [[משל כבשת הרש]], על הריגת אוריה ועל לקיחת בת שבע לאשה, ודוד מתוודה על חטאו, שב ב[[תשובה (יהדות)|תשובה]] ותשובתו מתקבלת. עם זאת, הוא מקבל עונש על מעשיו: {{הדגשה|וְעַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי וַתִּקַּח אֶת אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה; כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ וְלָקַחְתִּי אֶת נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךָ וְשָׁכַב עִם נָשֶׁיךָ לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת|שמואל ב יב|ספר שמואל ב' פרק י"ב}}. עונשים אלו מתגשמים כאשר [[אמנון (דמות מקראית)|אמנון]] בנו בכורו, [[אונס]] את [[תמר (בת דוד)|תמר]] אחותו, וכאשר בנו הנוסף [[אבשלום בן דוד|אבשלום]] אחי תמר מאותה אם, נוקם את נקמתה ורוצח את אמנון. שנים לאחר מכן אבשלום מורד באביו אף מנסה להורגו, שוכב עם פילגשיו ולבסוף נהרג בידי יואב שר צבאו של דוד. גם אדניה בנו מנסה להמליך את עצמו תחת דוד עוד בחייו.
 
דוד, שלא הבין בתחילה את כוונתו של נתן, הכריז עם סיומו של הסיפור כי יש להמית את העשיר בגין העוול שעשה. אז פנה נתן אל דוד ואמר לו כי הוא עצמו החוטא אליו מכוון המשל: {{ציטוטון|אַתָּה הָאִישׁ... מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר יְהוָה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינַי אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן.|{{תנ"ך|שמואל ב|יב|ז|ט|קצר=כן}}}}
פרשנות נוספת לפרשה זו טוענת כי "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה", בתלמוד ב[[מסכת שבת]].{{הערה|שבת נ"ו, א}} כי בזמנם המנהג היה כי "כל היוצא למלחמת בית דוד כותב [[גט]] כריתות לאשתו" כדי שאם לא יחזור מהמלחמה ויוכרז נעדר, לא תשב אשתו בעגינותה, ותוכל להינשא בשנית מתוקף כוחו של הגט. פרשני התלמוד מדגישים כי לא ניתן לומר שאינו חטא כלל, שכן מעשה בלתי ראוי נעשה כאן בוודאי, אלא שלא חטא דוד את החטא הפורמלי של בעילת אשת איש אשר העונש עליו הוא מיתה.
 
דוד מתוודה ושב מחטאו, ו[[תשובה (יהדות)|תשובתו]] מתקבלת. עם זאת, הוא מקבל עונש על מעשיו:
נתן הוסיף ובישר לדוד על עונשו - קביעת תקופת מלוכתו כתקופת מלחמות בלתי פוסקות: {{ציטוטון|לא תסור חרב מביתך עד עולם|שמואל ב יב י}}. כעונש מיידי על [[חטא]] דוד מת הרך הנולד, בנם של דוד ובת שבע. לימים, בעקבות וידויו וחזרתו בתשובה של דוד, ילדה בת שבע בן אחר, שלמה, שהיה יורשו של דוד במלוכה.
{{ציטוט|וְעַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי וַתִּקַּח אֶת אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה. כֹּה אָמַר יְהוָה הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ וְלָקַחְתִּי אֶת נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךָ וְשָׁכַב עִם נָשֶׁיךָ לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת. כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ בַסָּתֶר וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל וְנֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ.|{{תנ"ך|שמואל ב|יב|י|יב}}}}
 
העונשים שחזה נתן הנביא התגשמו כאשר בנו בכורו [[מעשה אמנון ותמר|אמנון אונס את תמר]] אחותו, וכאשר בנו הנוסף [[אבשלום בן דוד|אבשלום]] אחי תמר מאותה אם, נוקם את נקמתה ו[[רצח אמנון|רוצח את אמנון]]. שנים לאחר מכן [[מרד אבשלום|אבשלום מורד באביו]] אף מנסה להורגו, שוכב עם פילגשיו ולבסוף נהרג בידי יואב שר צבאו של דוד. גם אדניה בנו מנסה להמליך את עצמו תחת דוד עוד בחייו.
מאות שנים מאוחר יותר, נאלצו [[חז"ל]] וממשיכיהם, פרשני התנ"ך, להתמודד עם ההיבט הבעייתי באישיותו של דוד כפי שהוא משתקף בסיפור יחסיו עם בת שבע. מביניהם, יש שיסנגרו על התנהגותו וניסו להצדיק אותה, או לפחות לספק לה הסבר נסיבתי, ויש שהסתייגו ממנה, ובחרו בעמדה הביקורתית בה נקט נתן הנביא.
 
==השפעתה הפוליטית של בת שבע==
לימים, בעקבות וידויו וחזרתו בתשובה של דוד, ילדה בת שבע לדוד בן נוסף, [[שלמה]], שהיה יורשו של דוד במלוכה. בימי זקנתו של דוד, כאשר עלתה שאלת ירושתו, הפך [[נתן הנביא]] לבעל בריתה של בת שבע. הם חברו יחד כדי להזכיר למלך שהבטיח לשלמה את כיסאו, ושכנעו אותו להמליך את בנו טרם מותו. בכך הפרו את עצת אלה שביקשו להמליך את [[אדניה]], אחיו החורג של שלמה. אחרי מות דוד ביקש אדניה, באמצעות בת שבע, לשאת את [[אבישג השונמית]] (פילגשו של דוד בזקנתו), ובכך לקבע את מעמדו כיורש. בת שבע אמנם התערבה אצל בנה שלמה המלך למען אדניה אך ללא הועיל: אף כי שלמה כיבד את אמו והאזין לבקשתה, הוא שלח להרוג את אדניה (ואת [[יואב בן צרויה]] ו[[שמעי בן גרא]]).
 
לפי דברי הימים א' (ג, ה) ילדה בת שבע לדוד שלושה בנים נוספים: שמעא, שובב ונתן.