מרשה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 40:
הארכאולוג עמוס קלונר התחיל במרשה בדיקות וסקרים מצומצמים בשנים 1972, 1980, 1985-1984, ואחר כך ערך חפירות רחבות היקף מ-1989 עד 2001. מדי שנה בתקופה זו הוא ערך עונת חפירות שארכה לעיתים שישה חודשים, לעיתים קצרה יותר, אסף מידע רב על העיר בתקופות קיומה שהן [[תקופת הברזל|תקופות הברזל]] (ימי [[הבית הראשון]]), [[התקופה הפרסית]] ו[[התקופה ההלניסטית בארץ ישראל|התקופה ההלניסטית]]. בתקופה ההלניסטית העיר הייתה מורכבת משני חלקים עיקריים: ה[[תל]] הגבוה שנחפר כולו ב-1900 על ידי בליס ומקליסטר מטעם הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל (Palestine Exploration Fund). קלונר פרסם שני כרכים שהם תוצאות החפירות, שיצאו לאור בשנים 2003 ו-2008 (Maresha Excavations: Final Report).
 
בחפירות הוא עבד בעיקר בחלק של העיר התחתית, שמקיפה את התל הגבוה ומשתרעת על פני 320 דונמים. העירבעיר התחתית הזאת (תחתית במשמעות של נמוכה, לעומת התל הגבוה) נמצאו בתי מגורים מהמאות ה-3 וה-2 לפני הספירה. בכל השטח של העיר התחתית חצובות בסלע כמאה וששים מערכות תת-קרקעיות מורכבות ביותר שהירידה אליהן הייתה מבתי מגורים שהיו בעיר. בסך הכל נמנים כ-2500 חללים תת-קרקעיים בסדרי גודל שונים ובתפקודים מגוונים בתת-הקרקע של העיר התחתית. העיר כולה הייתה בנויה מבתים ומתחת לבתים היו חצובות בסלע 160 המערכות התת-קרקעיות. המושג "מערכת תת-קרקעית" פירושו שאפשר לזחול ולעבור מחדר לחדר בלי לצאת החוצה והן כוללות לפעמים 60 או 70 חדרים מסדרי גודל שונים. במערכות התת-קרקעיות נתגלו כל אמצעי היצור של תושבי מרשה בתקופה ההלניסטית, כולל כ-200 בורות מים, 85 מתקני קולומבריה, שהם שובכים לגידול יונים, 22 [[בית בד|בתי בד]] ליצור שמן, 4 אורוות, כלומר מקומות שהחזיקו בהם בהמות ועשרות מחסנים, מחצבות, כלומר חללים שחצבו מהם אבן ולא ידוע לנו שימושים מאוחרים יותר. כל גושי האבן שהוצאו מהמערות שימשו לבניית הבתים שעל פני השטח. בין השאר נמצאו במרשה גם 3 בתי קברות שהקיפו את העיר התחתית בצד המזרחי, הדרומי–מערבי והצפוני.
 
בחפירות מרשה התאפשר להכיר את האוכלוסייה של האזור שנקראה אדומים, שהתיישבה במקום במהלך התקופה הפרסית ואליה נוספים מרכיבים אוכלוסייתיים של צידונים ויוונים שייבאו את התרבות היוונית שהתלכדה עם הממצא של האדומים במקום וייצרה את המיזוג התרבותי המכונה הלניסטי. האדומים דיברו וכתבו בלשון הארמית והאוכלוסייה ה[[פיניקים|פיניקית]], בעיקר צידונית והיוונית השתמשה בשפה ה[[יוונית]], שהייתה השפה הבינלאומית בעת ההיא.