מצוות זכירת מעשה עמלק – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור ליצא ידי חובה
שורה 14:
הרמב"ם אינו מדבר דווקא על זמן מסוים שבו יש להזכיר בפה, ואפילו לא שיש לקרוא מתוך ספר, אך כבר מזמן ה[[תלמוד]] אנו מוצאים שהיה מנהג לקרוא את הפרשה מספר דברים בשבת שלפני פורים, הלוא היא [[שבת זכור]]. הסמיכות לפורים נובעת מן הקישור בין עמלק לבין [[המן]] ה"אגגי", כאשר חז"ל זיהו אותו עם [[אגג]] שהיה מלך עמלק בזמן [[שמואל]].
 
היו פוסקים שהבינו שהקריאה הזו היא מ[[דאורייתא]] (למרות שניתן היה להבין שמספיקה אמירה כלשהי בפה), ועל כן נהגו להקפיד מאוד לשמוע את הקריאה ב[[בית כנסת|בית הכנסת]], גם לנשים. ר' [[ישראל איסרלין]] (בעל שו"ת "תרומת הדשן") כתב שחיוב [[מניין]] במצווה זו גדול יותר מב[[מקרא מגילה]], ועל כן אם יש לו אפשרות למניין רק באחת משתיהן, על האדם להעדיף את קריאת "זכור". לעומתו כתב ה[[מגן אברהם]] שבמקרה כזה יוכל לצאת ידי חובה בקריאת פרשת "ויבא עמלק" (שב[[שמות]]) הנקראת ב[[פורים]], ויצאו[[יצא ידי חובה]]. אמנם ה[[משנה ברורה]] תמה על פסקו של המגן אברהם וכתב{{הערה|1=סימן תרפה סקט"ז}}: "אבל לעניות דעתי עיקר דינו של המגן אברהם צריך עיון, דהא כתיב [=שהרי כתוב] בתורה "זכור את אשר עשה וגו' אשר קרך בדרך ויזנב בך וגו' תמחה" וגו', והכוונה שלא לשכוח מה שעשה לנו עמלק ונספר זה לבנינו ולדורותינו, לומר להם: כך עשה לנו הרשע, ולכך נצטוינו למחות את שמו, כמו שכתב הרמב"ן בביאורו - וזה לא נזכר בפרשת ויבא עמלק".
 
כן התפתח מנהג לקרוא בהגיות שונות את הפרשה, בהנחה שרק בקריאה בהגייה "אמיתית" יוצאים ידי חובת המצווה. עם זאת, היו [[פוסק]]ים שיצאו נגד מנהג זה, וראו בו עשיית חוכא ואיטלולא מן המצווה.