בית הסוהר דמון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 3:
'''בית הסוהר דמון''' הוא [[בית סוהר]] השוכן על [[הר הכרמל]].
 
בית הסוהר דמון הוקם בשנת [[1953]] על אדמות שהיו שייכות לחברת "קרמאן, דיק וסלטי" בבעלות משפחת קרמאן – משפחה ערבית [[אסלאם|מוסלמית]]{{הערה|[[אלכס כרמל]], '''תולדות חיפה בימי הטורקים''', הוצאת [[יד בן צבי]], 1969, עמ' 179}} מ[[חיפה]] – במקום שהיו בו מחסני [[טבק (שיח)|טבק]].{{הערה|[[מנחם מרקוס]], "הר הכרמל - סקר נוף ומסלולי טיול", הוצאת [[רשות שמורות הטבע]], 1997, עמ' 66}} את בית הסוהר הקימו ה[[אסיר]]ים עצמם, שעברו מ[[בית סוהר|בתי סוהר]] אחרים, שבהם לא היה מקום. בית הסוהר דמון סבל שנים רבות מבעיות תחזוקה ובריחות של אסירים. בדצמבר 1987 נותר בית הסוהר מספר ימים ללא חשמל ומים זורמים{{הערה|{{מעריב|אמיר גילת|אסירי כלא דמון נותרו ללא מים וחשמל ובשב"ס שקלו את פינויים|1987/12/27|00212}}}}.
 
בשנת [[2000]] נסגר בשל המצב הירוד בו. לאחר [[האינתיפאדה השנייה]] נפתח מחדש. כיום משמש בית הסוהר למאסר ולמעצר של [[שוהה בלתי חוקי|שוהים בלתי חוקיים]], וכן יש בו אגף אחד של אסירים פליליים העוסקים בתחזוקתו. בסך הכול, מוחזקים בבית הסוהר כ-500 אסירים.