הבדלים בין גרסאות בדף "פיליפו ברונלסקי"

מ
מ (הסרת קטלוג כפול בין קטגוריה:אישים שעל שמם כוכב לכת מינורי וקטגוריות בנות שלה (תג) (דיון))
תגית: עריכת קוד מקור 2017
==רקע וביוגרפיה כלליים==
האיטלקים בני תקופת הרנסאנס חיו בתודעה כי ארצם הייתה בעבר מרכז העולם התרבותי. במוקד הרנסאנס עמד רעיון ההתחדשות והתחייה של אותו הדר שאפיין את [[אמנות קלאסית|התקופה הקלאסית]] היוונית-רומית, ופירושה של המילה "רנסאנס" היא תחייה – לידה מחדש.{{הערה|שם, עמ' 153. }} רעיון זה והרצון לממשו היו חזקים במיוחד בעיר הסוחרים [[פירנצה]], אשר בה קמה קבוצת אמנים שפעלה למען יצירת אמנות חדשה בהשראת אותה הקלאסיקה המפוארת ושאחד ממנהיגיה היה ברונלסקי עצמו.{{הערה|שם, עמ' 154. }}
 
פיליפו נולד בפירנצה לאב [[ברונלסקו דה ליפו לאפי]] (ser brunellesco di lippo lapi){{הערה|Prager ,Frank D. Scaglia, Gustina. Brunelleschi: Studies of His Technology and Inventions. New York: Dover publication, 2004 (MIT press 1970). pp 11. }} והחל את דרכו כצורף ופסל.{{הערה|[[אליק מישורי]], עדה טיבר. אמנות הרנסאנס באיטליה: יחידה 7 - אמנות הפיסול במחצית הראשונה של המאה ה-15 - טבע, אדם, אמנות. תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 1991. עמ' 9. }} כישרונו באומנויות בלט כל כך עד כי אביו רשם אותו להתמחות בגילדת המשי המכובדת אשר עסקה גם בצורפות. בשנת 1404 התקבל ברונלסקי כאמן מומחה בתחום הצורפות.{{הערה|Patrick, James. Renaissance and Reformation: Agincourt, Battle of - Dams and drainage. New York: Marshall Cavendish, 2007. pp 149 }} הוא עבד כצייר וכפסל, וכבר בשנת 1419 יצר את אחד ממבני הרנסאנס המרשימים: [[בית היתומים בפירנצה]] (Ospedale degli Innocenti - The Foundling Hospital ).{{הערה|שם, עמ' 35. }}
 
בשנת 1401 הוכרזה תחרות ליצירת דלתות [[הבפטיסטריום של פירנצה]], וברונלסקי כמתחרה הגיע לקו ההכרעה אך הפסיד לבסוף ל[[לורנצו גיברטי]] (Lorenzo Ghiberti 1455-1378).{{הערה|[[אליק מישורי]], עדה טיבר. אמנות הרנסאנס באיטליה: יחידה 7- אמנות הפיסול במחצית הראשונה של המאה ה-15- טבע, אדם, אמנות. תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 1991. עמ' 17. }} על פי הביוגרפיה של ברונלסקי שנכתבה על ידי [[אנטוניו מאנטי]] (antonio manetti‬), נסע ברונלסקי לאחר ההפסד בתחרות ל[[רומא]] כדי לחקור את המבנים העתיקים והמשיך את לימודיו בטוסקנה.{{הערה|Patrick, James. Renaissance and Reformation: Agincourt, Battle of - Dams and drainage. New York: Marshall Cavendish, 2007. Pp 149. }} בשנת 1420 מונה ברונלסקי כאחראי לבניית כיפת הקתדרלה [[סנטה מריה דל פיורה]], כשהבנייה נמשכה משנה זו ועד לשנת 1436.{{הערה|Haines, Margaret. MYTH AND MANAGEMENT IN THE CONSTRUCTION OF BRUNELLESCHI'S CUPOLA. The University of Chicago Press on behalf of Villa I Tatti, The Harvard Center for Italian Renaissance Studies. Vol. 14/15 (2011-2012), pp 47 }} בעקבות עמידתו בראש הפרויקט לשיפוץ הקתדרלה, מונה ברונלסקי לתפקיד [[אדריכל העיר]],{{הערה|ליבמן, מיכאל. דמותו החברתית של האמן בתקופת הרנסאנס. מאנגלית: ראובן בן יוסף. ירושלים: מוסד ביאליק 1997. עמ' 42. }} ובשנת 1434 נכלא משום שלא שילם את המסים לגילדת אומני האבן והעץ. אי התשלום פורש כהפגנת עצמאות מצדו של ברונלסקי, והגילדות, כבעלות סמכות שיפוטית, החליטו להענישו.{{הערה|ברש, משה. מבוא לאמנות הרנסנאס. ירושלים: מוסד ביאליק, תשנ"א (1968). עמ' 116. }} אלא שמעמדו הציבורי של ברונלסקי זיכה אותו בתמיכתה של עיריית פירנצה שצידדה בו ודאגה לשחררו על ידי הפעלת לחץ על הקונסול של ה[[גילדה]].{{הערה|ליבמן, מיכאל. דמותו החברתית של האמן בתקופת הרנסאנס. מאנגלית: ראובן בן יוסף. ירושלים: מוסד ביאליק 1997. עמ' 46.}}
 
ברונלסקי נפטר ב-15 באפריל בשנת 1446. לאחר מותו גברה עוד יותר ההערכה הציבורית אליו, וראשי העירייה מימנו ציון שיש לזכרו שעליו נכתב: "פיליפו האדריכל" שהוצב על קברו.{{הערה|Haines, Margaret. Brunelleschi and Bureaucracy: The Tradition of Public Patronage at the Florentine Cathedral. The University of Chicago Press on behalf of Villa I Tatti, The Harvard Center for Italian Renaissance Studies. Vol. 3 (1989), pp.123. }} ברונלסקי הוא הראשון בקרב מעמד האמנים שזוכה לכך שיכתבו את תולדות חייו על ידי בן דורו, [[לורנצו גיברטי]]. זהו כבוד שעד כה זכו לו בני מלוכה וקדושים בלבד. [[לורנצו די מדיצ'י]] עצמו מבקש מראשי העיר ספולטו, היכן שנפטר ברונלסקי, להביא את גופת האדריכל לעירו כדי שיערוך לו הלוויה גדולה ומפוארת, אך ראשי העיר מסרבים ומעוניינים לשמור את נוכחות האדריכל הדגול בעירם.{{הערה|האוזר, ארנולד. היסטוריה חברתית של האמנות והספרות - כרך ראשון. תרגם: מנחם דורמן רעננה: הקיבוץ המאוחד, 1971. עמ' 203. }}