חרב – הבדלי גרסאות

החרב הייתה בשימוש גם בזמן [[העת העתיקה]], אז הייתה נטייה לשימוש בחרבות קצרות שנועדו בעיקר לדקירה. המפורסמת שבהן הייתה ה[[גלאדיוס]] הרומית שנהפכה לנשק הסטנדרטי של ה[[לגיון|לגיונר]]. הגלאדיוס שימשה בעיקר לדקירה אך יכלה גם לשסף. עם הירידה באיכות הצבא הרומי והמשמעת של לוחמיו, נזנחה הגלאדיוס לטובת ה[[ספאתה]] - חרב ארוכה יותר שהייתה בשימוש הברברים באותה תקופה. גם אחרי נפילת האימפריה הרומית נמשך השימוש בחרבות, אם כי איכותן הירודה יחסית (חרבות ה[[ויקינגים]] היו כבדות ולא מאוזנות, למרות שוויקינגים רבים נשאו לצידם חרב קצרה ושמה [[wikipedia:Seax|seax]]: וישנם האומרים שהיה זה סכין או פגיון ארוך.) אפשרה ל[[גרזן|גרזני המלחמה]] והחניתות לשלוט בשדה הקרב.

 

 

מאז היווצרותן היו החרבות כלי נשק יקר ויוקרתי במיוחד. הכנת חרבות מובחרות נמשכה לעיתים יותר מ[[שנה]] ומחירן עלה לעיתים על זה של כפר שלם. בניגוד לכלים אחרים כגון [[גרזן]], [[פטיש]], [[חץ וקשת|קשת]] או [[חנית]] - החרב שימשה רק ל[[מלחמה]] ולכן נחשבה לכלי נשק יפה ואצילי שרק בני המעמד הגבוה (מעמד ה[[אצולה]], [[אביר]]ים ו[[סמוראי]]ם) יכלו להרשות לעצמם אותו. ביפן הפאודלית וב[[אירופה]] של [[ימי הביניים]] ו[[הרנסאנס]] החרב שימשה גם כ[[סמל מעמד]], שימוש שנמשך עד [[המאה ה-19]], גם אחרי שהחרב איבדה את מקומה בשדה הקרב לטובת ה[[רובה|רובים]] וה[[תותח]]ים.