אנה פרנק – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לללא כחל ושרק
שורה 70:
אנשי הקשר של משפחת פרנק ואנשי שלומם היו אחדים מעובדיו של אוטו פרנק – [[ויקטור קוגלר]], [[יוהנס קליימן]], [[מיפ חיס]] ובעלה יאן ו[[בפ ווסקאול]]. אנשים אלו היו הקשר היחיד של משפחת פרנק ותושבי המחבוא האחרים לעולם החיצון. הם סיפקו את צורכיהם, דאגו לשלומם והביאו להם חדשות מהולנד, אירופה והעולם. המשימה הקשה ביותר לסייענים הייתה אספקת מזון למחבוא והיושבים בו, תוך סיכון ממשי של חייהם אם ייתפסו בידי השלטונות.
 
ב-[[13 ביולי]] 1942 נכנסו למחבוא בני משפחת ואן-פלס – הרמן, אוגוסטה ובנם בן ה-16 פטר, בגרסה הראשונה של היומן שינתה אנה פרנק את שם משפחת המצטרפים החדשים מוואן-פלס ל'''ואן-דאן'''. בחודש נובמבר של אותה שנה נכנס למחבוא [[פרידריך פפר]], [[רפואת שיניים|רופא שיניים]] – יהודי וחבר קרוב של בני הזוג פרנק. אירוע זה היה בעל השפעה מיוחדת על חיי אנה פרנק, מרגוט עברה להתגורר בחדר עם אוטו ואדית בעוד אנה נותרה בחדר עם פפר. החיים המשותפים של גבר ב[[גיל המעבר אצל גברים|גיל העמידה]] עם נערה צעירה בתהליך התבגרות הפך את חיי שניהם לעינוי. ביטוי לכך הוא השם שנתנה אנה לדמותו ביומנה: '''אלברט דיסל''' (בגרמנית נשמע כמו "אלברט הטיפש"). למרות הצורך בחברה אנושית מגוונת במקום המחבוא שהפך ל[[בית כלא]] מרצון, גברו המתחים בין קבוצת המסתתרים במחבוא. [[ללא כחל ושרק]] מתארת אנה פרנק את החיכוכים היום יומיים. היא מביעה ביומנה רתיעה מאוגוסטה ואן-פלס, אותה היא מתארת כ"טיפשה", את פרידריך פפר והרמן ואן-פלס היא מתארת כ"אנוכיים", וכמי שמכלים את מזון הקבוצה ללא התחשבות בזולת.
 
על החיים במחבוא כתבה אנה פרנק: