בריחת המוחות מגרמניה המזרחית 1949–1961 – הבדלי גרסאות

ב-1949 הכריזו שלוש מעצמות המערב, ארצות הברית, בריטניה וצרפת, על הקמת הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, היא "[[גרמניה המערבית]]", בשטחם של אזורי הכיבוש שבשליטתן. השטח שבשליטת הרוסים הפך במקביל לרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית ("[[גרמניה המזרחית]]"). המובלעת המערבית של ברלין אוחדה אף היא, ונקראה מעתה "[[ברלין המערבית]]". עוד קודם לכן, ביוני [[1948]], הוצא ה[[רייכסמארק]] מהמחזור באזורים המערביים, ושטרות חדשים של [[מארק גרמני]] חולקו כנגד הישנים. התגבשותה של גרמניה המערבית, שנהנתה מסיוע מערבי, יצרה מציאות חדשה, וסביב שנת 1950 החל גל של הגירה המונית למערב, שלא על מנת לחזור. כ-198,000 איש נטשו את גרמניה המזרחית ב-1950, וכ-166,000 ב-1951. ההגירה הייתה תהליך פשוט יחסית, שכן מצדו השני של הגבול מצאו המהגרים את אותן התרבות והשפה שהשאירו מאחוריהם.

 

}}. הגבול בין שתי מדינות גרמניה נסגר ב-26 במאי 1952. במבצע שכונה "מבצע שְרָצים" (Aktion Ungeziefer) פונו אלפי תושבים לאורך הגבול, והוקמה [[גדר]] תיל דוקרני שלצדה רצועה מפורזת שרוחבה מספר קילומטרים. למרות סגירת הגבול עברו באותה שנה כ-182,000 מתושבי מזרח גרמניה למערב{{הערה|פרדריק טיילור, '''חומת ברלין''', עמ' 91, להלן '''טיילור'''}}.