היסטוריה של ירושלים – הבדלי גרסאות

בתקופת החשמונאים החל המפעל רב-הממדים של יישוב העיר העליונה וביצורה בהיקף רחב. בין השנים 134–142 לפנה"ס נבנתה החומה החשמונאית, שהקיפה וביצרה את שטח הגבעה המערבית ( הר ציון) ואת העיר העליונה.{{הערה|1= [[יוספוס פלאביוס]], '''מלחמות היהודים''' ה, ד, ב }} בתקופה החשמונאית נבנו בירושלים שני מבני-מידות שלא נותר מהם זכר: האחד היה מצודת הבירה, אשר שכנה בדיוק במקום בו הקים הורדוס את מצודת ה[[מצודת אנטוניה]]; מבנה שני אותו חיפשו החוקרים לשווא, היה ארמון החשמונאים. הארמון צפה אל המקדש, והמלך (שהיה באותו זמן גם כהן גדול) יכול היה לפקח על עבודת הכוהנים ממרפסת ארמונו. בתקופת החשמונאים נבנו גם מספר מפעלי מים לאספקת צורכי העיר ההולכת וגדלה; לשם כך הוקם מפעל להולכת מים אל בריכת אגירה באזור הצפון-מערבי של הר הבית, הנקרא "המנהרה החשמונאית". המנהרה ניקזה את מימי [[נחל בית זיתא]] וה[[טירופיאון]] אל בורות בשטח מצודת הבירה, או הר הבית. בנוסף, נחצבה בתקופה החשמונאית, (כנראה בתקופת ינאי) [[האמה התחתונה (ירושלים)|האמה התחתונה]] ששימשה להובלת מי מעיין [[עין עיטם]] שליד [[בית לחם]] אל הר הבית. מפעל הנדסי זה היה מורכב ומתוחכם, ומעיד על יכולת טכנית והנדסית בלתי מבוטלת.

את העיר תחם ממזרח נחל קדרון, מעליו בנויה חומת-התמך האדירה של הר הבית, [[העופל]]. הר הבית היה למעשה רחבת ענק, שבמרכזה התנשא בית המקדש. הרחבה הייתה מוקפת ב[[אכסדרה|אכסדרות]] מארבעת צידיה, כשמדרום היה [[הסטיו המלכותי]], המפואר. בפינתה הצפון-מערבית נמצאה [[מצודת אנטוניה]]. ממצודת האנטוניהאנטוניה נפרשה חומה שהקיפה את שכונתה הצפונית של העיר. למרגלות קיר התמך המערבי של רחבת הר הבית ("[[הכותל המערבי]]") השתרע רחוב העסקים המרכזי של העיר, ([[הקארדו]]). בצידו הדרומי של רחוב זה נמצאה [[קשת רובינסון]], אשר נשאה [[גרם מדרגות]] גדול ממדים שהוביל ממפלס הרחוב אל הסטיו המלכותי. הכותל הדרומי של הר הבית הכיל את שערי הכניסה העיקריים למתחם המקודש, הם [[שערי חולדה]]. דרומה משם השתרע אזור של מקוואות-טהרה ציבוריים לרווחתם של עולי הרגל, ורחוב המוביל עד [[בריכת השילוח]]. ממערב לכותל המערבי נמצא ערוץ ה[[טירופיאון]] העמוק, ומעבר לו - [[העיר העליונה]], מקום מגוריהם של בני מעמד הכהנים ובעלי הממון שבעיר. את העיר העליונה חיבר אל הר הבית גשר שנבנה על [[קשת (מבנה)|קשת]] ([[קשת וילסון]] דהיום). ממערב לעיר העליונה, בקצה הדרומי - ניצב ארמון המלוכה של הורדוס, ומצפון לו - באזור המצודה ("[[מגדל דוד]]" של ימינו) ניצבה מצודת המגדלים. עד למצודה (מגדל היפיקוס) הגיעה החומה המקיפה את העיר מדרום, וממנה נמתחה חומה מערבה עד לכותל המערבי, לאורך ערוץ [[נחל צולב]]. מפעל בניה אדיר זה ניכר עד היום - כ-90% מן הממצאים הארכאולוגיים בירושלים של ימי בית שני - מקורם בתקופת הורדוס.

בקיץ שנת 70 שב לרומא [[אספסיאנוס]], המצביא הרומאי שניהל את המצור על ירושלים, והוכתר כקיסר. את מקומו ירש סגנו [[טיטוס]], שהחל בכיבוש העיר מצפון, אזור החומה השלישית, משם התקדם אל מצודת האנטוניהאנטוניה וכבש אותה. בשלב זה התבצרו הקנאים בהר הבית ובעיר העליונה. ב[[ט' באב]] ג'תת"ל כבש טיטוס את הר הבית, והצית את בית המקדש. חודש לאחר מכן נפלה העיר העליונה, וירושלים נחרבה בשריפת ענק. במהלך [[המצור על ירושלים (70)|המצור על ירושלים]], שנמשך חמישה חודשים, נספו מאות אלפי אנשים. עם תום כיבוש העיר בידי כוחותיו של טיטוס, הייתה ירושלים לעיי חורבות.