פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 4 בתים, לפני 8 חודשים
מ
הוספת קישור לברית צבאית
בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה הייתה התנועה בין אזורי הכיבוש טבעית לגרמנים, שארצם לא הייתה מחולקת קודם לכן. רוב האזרחים לא חשבו לעזוב את מקום מגוריהם. אך התגבשותה של גרמניה המערבית יצרה מציאות חדשה, וסביב שנת 1950 החל גל של הגירה המונית שלא על מנת לחזור. כ-198,000 איש נטשו את גרמניה המזרחית ב-1950, כ-166,000 ב-1951 וכ-182,000 ב-1952, למרות הגבול שבוצר באותה שנה{{הערה|שם=ט57}}. ההגירה הייתה תהליך פשוט יחסית, שכן מצדו השני של הגבול מצאו המהגרים את אותן התרבות והשפה שהשאירו מאחוריהם.
 
ב-1952 הציע סטלין לשלוש מעצמות המערב לאחד את גרמניה, ובלבד שהמדינה המאוחדת לא תוכל לחבור לבריתל[[ברית צבאית]] שתופנה כלפי אחת מהמעצמות, בכלל זה [[ברית המועצות]]. ההצעה נדחתה על ידי הקאנצלר [[קונרד אדנאואר]] שבעיניו נראה טבעי כי גרמניה תהיה חלק מגוש מערב-אירופי. בנוסף על כך, קבלת ההצעה הייתה מחייבת את הגרמנים לוותר סופית על השטחים שנלקחו מהם בפולין, [[שלזיה]] ו[[פומרניה]].
 
בתגובה הורה [[סטלין]] למנהיגי מזרח גרמניה לפעול להקמת מדינה עצמאית. הוא סבר כי הגבולות הפתוחים בין שני חלקי גרמניה הם מצב "בלתי נסבל", והתבטא כי "על קו ההפרדה בין מזרח גרמניה ומערבה להפוך לגבול, לא קו-גבול רגיל ככל גבול, אלא גבול מסוכן..."{{הערה|שם=LTR-ref1|Hope Millard Harrison, Driving the Soviets Up the Wall: Soviet-East German Relations, 1953–1961, footnote p. 240. Princeton University Press, 2003