ויקיפדיה

בריחת המוחות מגרמניה המזרחית 1949–1961 – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ הוספת קישור לברית צבאית
מ הוספת קישור לאולטימטום
שורה 94:
תושבי המזרח שלא עבדו במערב העיר, שניסו לעבור באופן בלתי חוקי ונתפסו, הוחזרו לבתיהם, אך על פי הערכות ה[[שטאזי]], רק 15 אחוז מניסיונות בריחה אלה סוכלו{{הערה|'''טיילור''', עמוד 138}}, וגם אלה שנתפסו - חזרו וחצו את הגבול.
 
שנתיים לאחר פקיעת האולטימטוםה[[אולטימטום]] של חרושצ'וב למערב, הלך קצב הבריחה מגרמניה המזרחית וגבר. במאי 1961 היגרו כ-18,000 איש, ביוני 19,200. מפעלים ומשרדים שלמים התרוקנו, וברור היה כי ללא צעד דרסטי לסגירת המעברים, גרמניה המזרחית כולה בסכנה. המזרח-גרמנים החלו במסע תעמולה, במסגרתו הציגו את ההגירה למערב כקונספירציה קפיטליסטית, שכללה גם חטיפות של אזרחים ופיתויָם לערוק בתשלום.
 
הלחץ הגובר הפך את זרם הבורחים לשיטפון: ביולי 1961 הגיע מספר העוזבים ליותר מ-30,000{{הערה|[http://www.chronik-der-mauer.de/index.php/de/Start/Index/id/943776 אתר chronik der mauer ]}}, מספר שיא מאז יוני 1953, ובשבוע הראשון של אוגוסט ערקו כמעט 10,000 מזרח-גרמנים אל המערב - כ-1,500 ביום, ויותר מ-40,000 בקצב חודשי. ב-12 באוגוסט לבדו הגיע מספר הבורחים ל-2,400. רוב הפליטים שוכנו ב[[מחנה המעבר מריינפלדה]] (Marienfelde) עד לקליטתם במערב.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/בריחת_המוחות_מגרמניה_המזרחית_1949–1961"