הבדלים בין גרסאות בדף "אני רואה אותה בדרך לגימנסיה"

מ
הוספת קישור לנכס צאן ברזל
מ (בוט: החלפת טקסט אוטומטית (-{{עכבר העיר|| +{{הארץ|עכבר העיר אונליין|))
מ (הוספת קישור לנכס צאן ברזל)
:היה משהו בשיר הזה שהטריד אותי. ה-[[הטרדה מאיימת|stalking]] מזיל הריר של הגבר הבוגר ביחס לנערה צעירה; הערגה הנוגה שלו, מלאת הרחמים העצמיים, ללוליטה, בת השכנים. הנהייה אחריה כשהיא עוברת מן הכיתה אל האוגדה, והפלישה – ולו במחשבה – אל פרטיותה המינית ("האם כבר מישהו פיתה, את המלכה של הכתה?"). אבל משפט אחד בשיר ראוי לתשומת לב מיוחדת: "היא לא יודעת, היא אף פעם לא תדע". וזה כל ההבדל. אגואיסטית, אינפנטילית, פתטית – תשוקתו של הגבר המבוגר לילדה השכנה נותרת בשיר פנטזיה בלתי ממומשת. כן, הוא מביע אותה במילים נוגות עם מנגינה כובשת לב, ואריק אינשטיין אף מזמר אותה בבריטון המרעיד את הנשמה. אבל הנערה עצמה לא יודעת ואף פעם לא תדע. הכמיהה נותרת במסגרת חופש המחשבה וחופש הביטוי; היא אינה יוצאת מן הכוח אל הפועל, אינה מתממשת במעשים, שהיו עלולים להפוך לפגיעה נצלנית מצד גורם חזק יותר הגורמת נזק לצד החלש יותר.{{הערה|1=[[אורית קמיר]], [http://web.archive.org/web/20161115012612/2nd-ops.com/orit/?p=65862 אני רואה אותה בדרך לגימנסיה; אני חושב שבשבילי היא אבודה], באתר "במחשבה שנייה", 28 בנובמבר 2013}}
[[דבורית שרגל]] התייחסה לשיר באופן דומה:
:"אני רואה אותה" הוא [[נכס צאן ברזל]] במוזיקה העברית, אבל נניח שהיה נכתב היום, נראה לכם שלא היו נשמעים קולות על השערורייה הפדופילית? אני די בטוחה שכן. לזכותם של רוטבליט/איינשטיין עומדת השורה "היא לא יודעת, היא אף פעם לא תדע". הם לא מממשים את התשוקה לילדה, אבל היא קיימת לגמרי.{{הערה|1=[[דבורית שרגל]], [http://velvetunderground.co.il/?p=50889 כולם ראו אותה בדרך לגימנסיה], "[[ולווט אנדרגראונד]]", 21 בנובמבר 2013}}
 
המבקר [[בן שלו]] התייחס אף הוא לשורה "היא לא יודעת, היא אף פעם לא תדע", וציין: "רוב המתח של השיר הזה נובע מהפער העצום בין הידיעה הנואשת שלו לבין חוסר הידיעה השאנן שלה",{{הערה|שם=שלו|{{הארץ|בן שלו|מיהו הגיבור האובססיבי של השיר "בדרך לגימנסיה"?|1.2623808|1 במאי 2015}}}} והוסיף: