טונאליות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Ofeky~hewiki (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
{{בעבודה}}
#REDIRECT [[הרמוניה טונאלית]]▼
ב[[מוזיקה]], המונח '''טונאליות''' (ב[[אנגלית]]: tonality) מציין מספר דברים:
* במובן הרחב, טונאליות היא מאפיין של מוזיקה המעיד על קיומו של מִדְרָג ([[היררכיה]]) כלשהו בין צלילים סביב '''מרכז טונאלי''' (בניגוד לא-טונאליות). אפיון זה כולל גם טונאליות מורחבת; דהיינו, טונאליות שאינה קשורה לסולמות המג'ור והמינור ו/או מאפשרת מהלכים הרמוניים שאינם פונקציונאליים. טונאליות מורחבת ניתן למצוא ברבות מהיצירות שנכתבו בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20.
* בשימוש נפוץ וספציפי יותר, טונאליות היא רשת מורכבת של יחסים בין צלילים ודרגות הרמוניות במערכת הסולמות המג'ור והמינור. לעתים משתמשים במונח על-מנת להבדיל בין מערכת זו לבין המערכת המודלית שהייתה מקובלת באירופה עד ל[[מוזיקה קלאסית - תקופת הבארוק|תקופת הבארוק]], במהלכה התגבשה מערכת המג'ור והמינור ו[[הרמוניה טונאלית פונקציונאלית|ההרמוניה הטונאלית פונקציונאלית]].
* טונאליות (או טוניקה) היא גם כינוי למרכז הטונאלי של יצירה מוזיקלית או חלקים ממנה. לדוגמה, ה[[קונצ'רטו]] ל[[פסנתר]] ול[[תזמורת]] מס' 23 מאת [[וולפגנג אמדאוס מוצרט|מוצרט]] הוא בסולם לה מג'ור, לכן הטונאליות של הקונצ'רטו בכללותו היא הצליל לה. הפרק השני בקונצ'רטו הוא בפה דיאז מינור, ולכן הטונאליות של פרק זה היא פה דיאז. הטונאליות משתנה לא פעם גם בכל אחד מהפרקים, כאשר חטיבות יציבות יותר מבחינה הרמונית מאופיינות בשינויים מעטים יותר מאשר חטיבות "מתוחות" מבחינה הרמונית. בתנאים מסוימים שינוי כזה בטונאליות נקרא '''מודולציה'''. בחלקים משמעותיים מן התקופות הבארוק ו[[מוזיקה קלאסית - התקופה הרומנטית|הרומנטית]], ובאופן מובהק ב[[מוזיקה קלאסית - התקופה הקלאסית|תקופה הקלאסית]], נהוג היה לחשוב על הטונאליות כעל "בית"; דהיינו, היא נקודת ההתחלה ביצירה ואליה יש לחזור בסופה.
==טונאליות במובן הרחב==
ניתן לומר כי טונאליות במובן הרחב היא מאפיין של כל מוזיקה ברמות שונות, באופן הנע בין טונאליות ברורה ומובהקת לבין טונאליות קלושה עד כדי כך שניתן לומר כי מוזיקה זו אינה טונאלית. נהוג לחשוב כי טונאליות היא מאפיין טבעי במוח האדם, וכי בני אדם מחפשים, גם אם אינם חפצים בכך, אחר '''מרכזים טונאליים''' בהאזנתם למוזיקה כלשהי. עד סוף [[המאה ה-19]] לערך, כל מוזיקה – כתובה, עממית או מאולתרת - הייתה טונאלית במובן הרחב, ולכן לא היה צורך במילה שתגדיר זאת. החל בסוף המאה ה-19 קמו מלחינים שאחת ממטרותיהם הייתה לכתוב מוזיקה הנמנעת מקשרים היררכיים ברורים בין הצלילים, וכך נוצר הצורך בהגדרה שתפריד את המוזיקה הטונאלית מהבלתי טונאלית. [[קלוד דביסי|דביסי]] ו[[מוריס רוול|רוול]] עשו זאת במידת מה, ו[[ארנולד שנברג|שנברג]] הרחיק לכת עוד יותר. בשלב מסוים, שנברג המציא שיטה המשליטה סדר ב-12 הצלילים הכרומאטיים באוקטבה, כאשר החשיבות של כל אחד מהם זהה. שיטה זו נקראת [[שיטת שנים-עשר הטונים]].
| |||