ג'מאסין אל-ע'רבי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 29:
|יחידה שלטונית שנייה=[[נפת יפו]]
}}
'''גַ'מַּאסִין אַל-עַ'רְבִּי''' (ב[[ערבית]]: '''جمّاسين الغربي''') היה [[כפר]] [[ערביי ארץ ישראל|ערבי]] מדרום ל[[נחל הירקון|ירקון]], בתחומי [[תל אביב-יפו]] של ימינו
משמעות שם הכפר, "ג'מאסין", היא מגדלי [[תאו|ג'מוסים]]. "ג'מאסין אל-ע'רבי" הוא ג'מאסין המערבית{{הערה|רועי מרום,"[https://www.academia.edu/33337059/%D7%94%D7%94%D7%AA%D7%99%D7%99%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%97%D7%95%D7%93%D7%A9%D7%AA_%D7%91%D7%90%D7%96%D7%95%D7%A8_%D7%A8%D7%A2%D7%A0%D7%A0%D7%94_%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%25A ההתיישבות הערבית המחודשת באזור רעננה]", בתוך: יצחק שטייגמן, משממה למושבה פורחת – רעננה – דגם להתיישבות פרטית בארץ ישראל (1981-1922), ירושלים, הוצאת יד יצחק בן-צבי, 2017, עמ' 437}}. כפר סמוך נקרא [[ג'מאסין א-שרקי]] הוא ג'מאסין המזרחית.
==היסטוריה==
ישנה סברה שלפחות חלק מתושבי הכפר נמנים עם שבט הג'מאסין [[בדואים|הבדואי]] מ[[בקעת הירדן]] שנזכר ברישומי מס עות'מאניים של שנת [[1596]] במחוז [[שכם]]. ברישומים צויינו מסים ששילם על רעיית עדרי-תאו. מכיוון שלא הוזכרו יבולים יש להניח כי השבט קיים אורח חיים נוודי. בזמן השלטון המצרי ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] (כיבוש בן עשר שנים) הגיעו לכפר [[מהגרים]] מ[[מצרים]] ומ[[סודאן]]{{הערה|{{NFC|רבקה שפק ליסק|רוב המוסלמים בארץ במאה ה-19 ממוצא מצרי|0024-D-120742-00|14 ביוני 2017}}}}.
מפקד וסקר אוכלוסייה מתקופת [[המנדט הבריטי]] מראים שאוכלוסיית הכפר הכפילה את עצמה בשנים 1931-1945. על פי נתוני [[מפקד אוכלוסין 1931 של ארץ ישראל]] מנתה אוכלוסיית הכפר 566 איש. ב[[סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל|סקר האוכלוסין]] שנערך בשנת 1945, הוערך מספר התושבים ב-1,080 נפש{{הערה|שם=נתוני מפקד אוכלוסין המנדטורי|1=[http://www.palestineremembered.com/download/VillageStatistics/Table%20I/Jaffa/Page-052.jpg נתוני מפקד האוכלוסין המנדטורי]}} שתאם גידול כללי בשיעור דומה של אוכלוסיית האזור{{הערה|1=הגאוגרף [[משה ברוור]], במחקרו, "הגירה כגורם בגידול הכפר הערבי בארץ ישראל" (מרחבים 2, קובץ מרחבים בגאוגרפיה של ארץ ישראל והמזרח התיכון, 1975, 72-81) שעסק בהגירה של פועלים ממצרים בתקופת המנדט הבריטי והשתקעותם בעיקר ב[[מישור החוף]], הגיע למסקנה שלפחות שליש מהגידול במספר הערבים תושבי מישור החוף בתקופת המנדט מקורו בהגירה ממצרים ולא נבע מריבוי טבעי ו/או כתוצאה מהגירה פנימית של ערבים שעזבו את כפריהם בגליל ובשומרון והשתקעו באזור החוף היכן שאפשרויות התעסוקה היו טובות יותר. לעומתו, כותב בני מוריס בספרו "קורבנות - תולדות הסכסוך הציוני-ערבי", כי בשנות ה-30 "ניכר תהליך של התרוששות מתמדת בכפרי ההר ובערים שבתוך הארץ פנימה, שנתלווה לו מעבר אוכלוסייה אל עיבורי חיפה ויפו, שם צצו והתפרסו שכונות עוני"}}.
| |||