מרקוס ויפסניוס אגריפה – הבדלי גרסאות

בעקבות הניצחון על רוצחיו של קיסר, החלו [[לוקיוס אנטוניוס]] ו[[פולביה אנטוניה]], אחיו ואשתו של [[מרקוס אנטוניוס]], לפעול כנגד אוקטביוס בניסיון לבסס את משפחתם כשליטים היחידים ברומא. פעילותם נגד אוקטביוס כללה ניסיון לשבש את הקצאת הקרקעות לווטרנים של צבא אוקטביוס.

אגריפה סיים את כהונתו כאידיל ב-1 בינואר 32 לפנה"ס וחזר לתפקידיו הצבאיים וכמצביאו הראשי של אוקטביוס הופקדו בידיו ההכנות של הצבא לעימות עם כוחותיו של אנטוניוס. [[קלאופטרה השביעית]] ומרקוס אנטוניוס התחילו לאסוף צבא ב[[יוון]] בשנת 31 לפנה"ס מתוך כוונה לפלוש ל[[איטליה]]. בתגובה לכך אגריפה פיקד על כוח צבאי שיצא ליוון, שבדרכו הוא הצליח ללכוד את רוב אוניות האספקה של אנטוניוס מהמזרח, אגריפה נחת בדרום-מערב ה[[פלופונסוס]] שם הוא נלחם והביס את מלך [[מאוריטניה (פרובינקיה רומית)|מאוריטניה]] [[בוגוד]] שהיה בן בריתו של אנטוניוס, מכאן הוא שט צפונה תוך שהוא מבצע פשיטות על כוחותיו של אנטוניוס עד שלבסוף נחת ב[[קרקירה]] וכבש אותה. שאוקטביוס התקדם לעבר [[מפרץ אקטיום]] במטרה להטיל מצור על כוחותיו של אנטוניוס שחנו שם אגריפה סייע לו על ידי כיבוש האי [[לפקדה|לאוקס]] ו[[מפרץ דוקטו]]. יעדו הבא של אגריפה היה [[פטרס]] שם הוא הביס את מפקדו של אנטוניוס [[קווינטוס נסידיוס]] וכבש את העיר, עם חזרתו לבסיסו ליד אקטיום הוא נקלע לקרב ימי עם [[גאיוס סוסיוס]], אחד ממפקדיו של אנטוניוס, שהסתיים בניצחונו.

בשנת 18 לפנה"ס חידש הסנאט את סמכויותיהם של אוגוסטוס ושל אגריפה למשך חמש שנים, ואגריפה קיבל גם את [[טריבון|הסמכות הטריבונית]] למשך חמש שנים. שנה אחר כך אימץ אוגוסטוס את שני בניו של אגריפה, [[גאיוס קיסר|גאיוס]] ו[[לוקיוס קיסר|לוקיוס]]. חידוש האימפריום וקבלת הסמכות הטריבונית ביחד עם אוגוסטוס, שהיו שניים ממשרותיו החשובות ביותר של הפרינקפס, ביחד עם אימוץ בניו על ידי אוגוסטוס חיזקו את מעמדו של אגריפה. מאייר ריינהולד מתאר את מעמדו של אגריפה כשליט במשותף עם אוגוסטוס ומשער שיועד להיות יורשו.{{הערה|1=Meyer Reinhold, '''Marcus Agrippa A Biography''', The W. F. Humphrey Press: Geneva, New York 1933 pp. 98-102}}. בשנת 17 לפנה"ס אגריפה ניהל במשותף עם אוגוסטוס את פסטיבל [[משחקי המאה]].

תדמיתו של אגריפה הייתה חיובית ביותר בעת העתיקה והיסטוריונים כ[[דיו קסיוס]] מעידים על אגריפה שהיה אדם צנוע ונקי כפיים שמעולם לא היה מעורב בשערוריה כלשהי.{{הערה|1=דיו קסיוס, '''תולדות הרומאים''', 29.54}}. במיוחד מצוינת העובדה שלמרות כל הישגיו, נותר ללא שאיפות משל עצמו והסתפק בכהונתו כסגנו של אוגוסטוס, ובשל כך ייחס את כל הישגיו לאדונו.{{הערה|1=צבי יעבץ, '''אוגוסטוס ניצחונה של מתינות''', עמ' 77}}. מלבד בשל הידידות העמוקה ששררה ביניהם, נותר אגריפה נאמן לאוגוסטוס כיוון שהבין כי בתור אדם ממוצא פשוט ונחות הוא לעולם לא יצליח להגיע לפסגת הכוח והדרך היחידה להתקדם היא דרך נאמנותו לבנו של קיסר שבסופו של דבר הביאה אותו להיות האיש השני במעלה באימפריה הרומית.

אגריפה היה ידוע ביחסו האוהד ל[[יהודים]]. הוא ביקר ב[[ירושלים]] בשנת 15 לפנה"ס, עלה לרגל ל[[בית המקדש]], הקריב שם מאה שוורים והתקבל בהתלהבות על ידי היהודים.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, [[קדמוניות היהודים]], ספר 16, פרק ב, פסקה א, סעיף 14.}}. מעשה זה היה גילוי האהדה הגדול ביותר של השלטון הרומאי כלפי היהודים בכל שנות נוכחותו ב[[ארץ ישראל]]. כשהתושבים ההלניסטים בערי [[אסיה הקטנה]] התנכלו ליהודים שישבו בעריהם והחרימו את כספי [[מחצית השקל]] שהם שלחו לבית המקדש, אגריפה הוציא צו האוסר על המשך ההתנכלות ליהודים ופגיעה בזכויותיהם האזרחיות.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 16, פרק ב, פסקה ג, סעיפים 29-27; פסקה ה, סעיף 60.}}. למרות שמדיניותו כלפי היהודים תאמה את זו של אוגוסטוס ייתכן שהקיסר הרגיש שאגריפה הלך רחוק מדי בגילויי האהדה שלו כלפי ה[[יהדות]].{{הערה|1=צבי יעבץ, '''אוגוסטוס ניצחונה של מתינות''', עמ' 325}}

[[הורדוס]] מלך יהודה פיתח חברות קרובה עם אגריפה. תחילת החברות הייתה בזמן שהייתו הראשונה של אגריפה במזרח כשהורדוס ביקר אותו באי [[לסבוס]], והעדות לחוזק הקשר ביניהם היא העובדה שכשאנשי גדרה (כיום [[גדר אום-קיס|אום-קיס]] שב[[ירדן]]), העיר ההלניסטית שסופחה בשנת 30 לפנה"ס ליהודה, באו למחות בפני אגריפה על יחסו של המלך היהודי אליהם, הוא שלח אותם בשלשלאות חזרה אל הורדוס.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 15, פרק י, פסקה ב, סעיפים 351-350.}}. כמו כן, אגריפה סייע ככל הנראה להורדוס בבנייתה של [[קיסריה]] ונמלה באספקת מומחים לבנייה ימית ובאישורים להבאת חומרי בנייה מ[[איטליה]].{{הערה|1=Robert H. Hohlfelder, '''Beyond Coincidence? Marcus Agrippa and King Herod's Harbor''', Journal of Near Eastern Studies, Vol. 59, No. 4 (Oct. 2000), pp 241-253}}. יחסיהם התהדקו כשאגריפה ביקר ביהודה בזמן שהייתו השנייה במזרח והורדוס העתיר עליו ועל פמלייתו מתנות וסייר איתו בערי הארץ. הורדוס גם בא לסייע לאגריפה כשזה התכונן לצאת למלחמה בממלכת הבוספורוס.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 16, פרק ב, פסקה ב, סעיף 16.}}. הורדוס חלק כבוד לאגריפה בכך שקרא על שמו{{הערה|"אגרפּיון" בתרגום [[יעקב נפתלי שמחוני]] ליוסף בן מתתיהו, [[תולדות מלחמת היהודים ברומאים]], ספר א, פרק 21, פסקה א; או "אגריפס" בתרגום [[אברהם שליט]] ליוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 15, פרק ט, פסקה ג, סעיף 318.}} את אחד משני אולמות הפאר בארמונו החדש, חרת את שמו מעל אחד מ[[שערי המקדש]] ובנה מחדש את העיר [[אנתדון]] וקרא לה על שמו.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר א, פרק 21, פסקה ח: קרא לעיר "אגרפּיון" (בתרגום שמחוני) או "אגריפיאס" (אצל [[מנחם שטרן]], "הורדוס ורומא", בתוך: '''המלך הורדוס ותקופתו''', עורך: [[מרדכי נאור]], עמ' 32-33).}}

* בת של אגריפה שנולדה לו מאשתו הראשונה או השנייה נישאה למצביא הרומאי [[פובליוס קווינקטיליוס וארוס]].{{הערה|1=Meyer Reinhold, '''Marcus Agrippa's Son-in Law P. Quinctillius Varus''', Classical Philology, Vol. 67, No. 2. (Apr. 1972), pp. 119-121}}.