Le Chat Noir – הבדלי גרסאות

נוסף בית אחד ,  לפני 4 שנים
מ
סקריפט החלפות (ניסיו)
מ (הוספת קטגוריה:מועדוני לילה באמצעות HotCat)
מ (סקריפט החלפות (ניסיו))
 
== היסטוריה ==
המועדון נוסד על ידי סאליס בבניין בשדרות רוששואר (Boulevard de Rochechouart) {{כ}}84 למרגלות גבעת מונמרטר. חבורת כותבים צעירים בראשות אמיל גודו, שכינו עצמם ''Les Hydropathes'' ("המפחדים ממים", כלומר שותים רק יין או "חולי ה[[כלבת]]"{{הערה|שם המחלה בעבר היה מזוהה עם אחד מתסמיניה הבולטים - [[הידרופוביה]]}}, כלומר המשוגעים), הפכו את המועדון למקום המפגש הקבוע שלהם וכך העבירו את מוקד הפעילות היצירתית מן [[הגדה השמאלית]], שם נהגו להפגש בביתו של גודו, למונמרטר.
 
ב-[[1885]] עבר המועדון, שגדל מעבר ליכולת הקיבול שלו, למיקומו ברחוב ויקטור-מאסה 12 (Rue Victor-Massé) ב[[פיגאל (רובע בפריז)|פיגאל]]. את מיקומו המקורי של המועדון החליף מועדון Le Mirliton (ה[[חלילית]]) של אריסטיד ברואן. במיקום זה זכה המועדון לשיא תהילתו, כאשר קהל המבקרים גדל וכלל את מיטב הכוחות היצירתיים של פריז באותה עת. חלק ניכר מהמופעים במקום נכתבו ובוצעו על ידי אורחיו הקבועים, שחלקם אף תרמו לכתב העת שלו. בכך היה המקום לחממה יצירתית בה הועלו על הבמה מופעים ניסיוניים ו[[אוונגרד]]יים, בפני קהל שהיה מחובר ליוצרים מבחינה חברתית וגם מקצועי ודעתני, כך שהיוצרים יכלו לקבל [[משוב]] איכותי ומיידי. אחת האמנויות שהחיה בעל המועדון סאליס הייתה [[תיאטרון צלליות]]. אחד מאמני עיצוב הצלליות היה תאופיל סטינלן (Théophile Steinlen), שגם עיצב את סמל המועדון וכרזותיו.
 
== לאחר מות סאליס ==
היו מספר נסיונותניסיונות להחיות את המועדון. בין [[1907]] ל[[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות העשרים]] התקיים מועדון באותו שם בשדרות קלישי 68 (Boulevard de Clichy). במשך השנים המשיכו להתקיים באותו מקום בית קפה ו[[בית מלון]], הנושאים את השם (ואת סמל החתול מהכרזה שעיצב תאופיל סטינלן), אך ללא של קשר למועדון המקורי ולתכניו.
 
ב-[[1899]] הקים אנרי פורסי את המועדון ''Boîte à Fursy'' ("תיבת פורסי"), במיקומו ההיסטורי של "החתול השחור" ברחוב ויקטור-מאסה, שביקש לשמר את רוחו המקורית.