גימנסיה – הבדלי גרסאות

אופי הגימנסיות משתנה ממדינה למדינה, וממוסד למוסד. חלק מהגימנסיות מציעות ל[[תלמיד|תלמידיהן]] חינוך כללי, וחלק מציעות חינוך ממוקד ומגמה מרכזית.

 

 

במדינות דוברות [[גרמנית]], מדינות [[סקנדינביה]] ומדינות [[בנלוקס]] שימשה הגימנסיה החל מ[[המאה ה-16]] כמוסד חינוך על-יסודי, המכין את תלמידיו לחינוך [[אוניברסיטה|אוניברסיטאי]]. בשל כך הגימנסיות בארצות אלה מכוונות לבוגרי החינוך היסודי, בין הגילים 10–13, שמעוניינים להמשיך, או שהוריהם רוצים שימשיכו, לחינוך אקדמאי. תלמידי הגימנסיות לומדים, בנוסף לתוכנית הלימודית הרשמית, גם [[לטינית]] ו[[יוונית]]. בגרמניה קיימים שני סוגים נוספים של בתי ספר על-יסודיים, כאשר בוגריהם נחשבים בעלי רמת חינוך נמוכה יותר מאשר בוגרי הגימנסיות.

בישראל, גימנסיה היא בדרך כלל מוסד חינוכי על-יסודי, המשלב בתוכו תיכון ו[[חטיבת ביניים בישראל|חטיבה]], ומעניק לתלמידיו שש שנים של חינוך על-יסודי, שבסיומן הם ניגשים ל[[בחינת בגרות|בחינות הבגרות]]. [[הגימנסיה העברית "הרצליה"]], שהוקמה ב-[[1905]], הייתה המוסד החינוכי העל-יסודי ה[[עברית|עברי]] הראשון. כיום פועלים בארץ מספר מוסדות חינוך המכילים בשמם את המילה "גימנסיה": [[הגימנסיה הריאלית]] ב[[ראשון לציון]] (אשר נוסדה בשנת [[1939]]); גימנסיה גן נחום בראשון לציון, שנוסדה כשלוחה של הגימנסיה הריאלית; גימנסיית קציר ב[[חולון]]; [[הגימנסיה העברית רחביה]] ב[[ירושלים]]; וכן רשת תיכונים פרטיים לה שבעה סניפים, הנקראת "תיכון גימנסיה".