הפלישה לנורמנדי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 67:
במרץ 1943 מינתה ועדת ראשי המטות המשולבים של בעלות הברית את [[לוטננט גנרל]] [[פרדריק מורגן]] הבריטי לראש המטה של המפקד העליון של בעלות הברית המיועד (COSSAC), גוף שקדם ל[[המפקדה העליונה של חיל המשלוח של בעלות הברית|מפקדה העליונה של חיל המשלוח של בעלות הברית]] (SHAEF). הוטל עליו לתאם ולקדם את התוכניות להתקפה בהיקף מלא על היבשת (אירופה המערבית), לא יאוחר מ-1944. מורגן גיבש תחתיו צוות של קצינים בריטים ואמריקנים, והם החלו בתכנון המבצע. לבחירת אתר הנחיתה היו מספר גורמים מגבילים. הוא חייב להיות בטווח מטוסי היירוט של בעלות הברית, שבסיסיהם היו בממלכה המאוחדת. בקרבה מידית חייב להיות לפחות [[נמל]] גדול אחד, שניתן לכבוש מכיוון היבשה ולהפעילו מהר ככל האפשר. מגבלה נוספת הייתה מספר הנחתות שהוקצו למבצע, שהגבילו את המתכננים להסתערות של שלוש דיוויזיות. אחד העקרונות בתכנון המבצע היה ריכוז הכוח: יהיה אתר פלישה אחד, והדיוויזיות ינחתו זו בצד זו.
נשקלו מספר רב של אתרי נחיתה. חוף [[פה-דה-קאלה|פה-דה-קלה]], בקצה הצפוני של צרפת, היה אידיאלי מרוב הבחינות, שכן הוא היה
בתהליך הניפוי הצטמצמה הבחירה לחוף קלוודוס ב[[נורמנדי]]. בעיית היעדר נמל גדול נפתרה באמצעות תכנונם של נמלים מלאכותיים
טיוטת התוכנית הראשונה ל"מבצע אוברלורד" גובשה בקיץ 1943 על ידי COSSAC, לפיה הנחיתה תבוצע בחבל נורמנדי בין העיר קן לחצי האי [[קוטנטן]] בכוח של שלוש דיוויזיות, ושתי בריגדות שיוצנחו מהאוויר; ישנה חשיבות בהבטחת עליונות אווירית וימית מוחלטת, ומניעת התקפות-נגד גרמניות על ידי הפצצות מהאוויר והצנחת חיילים; 11 דיוויזיות נוספות ינחתו בפרק זמן של שבועיים מיום הע' באמצעות נמלים מלאכותיים שיובלו דרך התעלה; בהתבסס ראש גשר, יתקבץ בצרפת כוח של 100 דיוויזיות (שעיקרו אמריקאי) לקראת המתקפה הסופית על הרייך{{הערה|[http://www.britannica.com/EBchecked/topic/418382/ קיגן]}}.
בדצמבר 1943 התמנה [[דוויט אייזנהאואר]] למפקד העליון של חיל המשלוח של בעלות הברית באירופה המערבית, ו[[ברנרד מונטגומרי]] נעשה מפקד כל כוחות היבשה שלו. אייזנהאואר פיקד בעבר על שלוש פלישות מוצלחות, שכולן היו מבצעים משולבים, בהשתתפות כוחות אוויר, ים ויבשה בריטיים ואמריקניים. הוא הקים ב[[לונדון]] את מפקדתו, [[המפקדה העליונה של חיל המשלוח של בעלות הברית]], שנטלה לידיה את תפקידי COSSAC. אחד השינויים החשובים שהוכנסו לתוכנית הפלישה המקורית של COSSAC היה הרחבת חזית הפלישה להתקפה ראשונית משלוש לחמש דיוויזיות, ומגזרה של 40 קילומטרים ל-65. אייזנהאואר ומונטגומרי גם דחו את תאריך הפלישה מ-[[1 במאי]] לשבוע הראשון של יוני, בגלל הצורך להחזיר מאיטליה את הנחתות שהופעלו
לפי תוכנית הפלישה הסופית, תוביל [[קבוצת הארמיות ה-21]] של מונטגומרי את ההסתערות. היא הורכבה משתי ארמיות: [[הארמייה הראשונה של ארצות הברית]] בפיקודו של גנרל [[עומר ברדלי]] ובה שני [[קורפוס]]ים, החמישי בפיקודו של לנארד ג'ירו והשביעי בפיקודו של ג'וזף קולינס, שינחתו בחופים המערביים. הארמייה השנייה הבריטית בפיקודו של [[מיילס דמפסי]], ובה [[הקורפוס ה-30 (בריטניה)|הקורפוס ה-30 הבריטי]] בפיקודו של ג'ררד בקנול והקורפוס הראשון הבריטי-קנדי בפיקודו של ג'ון קרוקר, ינחתו בחופים המזרחיים. מיד אחרי ההשתלטות על ראשי החוף, תתחיל הזרמת כוחות לנורמנדי (בעיקר [[הארמייה השלישית של ארצות הברית|הארמייה השלישית האמריקאית]] של [[ג'ורג' פטון]]), במטרה להשתלט בשלב ראשון על השטח בין הנהרות [[לואר (נהר)|לואר]] ו[[נהר הסן|סן]], ולכבוש את נמלי [[שרבור]] ו[[ברסט (צרפת)|ברסט]]. בשלב שני נועדו כוחות בעלות הברית להשלים את שחרור צרפת וארצות השפלה, ולאחר מכן לפלוש לגרמניה ב'חזית רחבה'{{ביאור|מטרת אסטרטגיית החזית הרחבה הייתה להתקדם לעבר גרמניה בשני כיוונים עיקריים: מצפון לארדנים לעבר חבל הרוהר, ודרומה משם לעבר חבל הסאר, שניהם מרכזי תעשייה חשובים של גרמניה}}.
שורה 81:
הבריטים והקנדים ינחתו בקטעי החוף שמשתרעים מערבה משפך הנהר [[אורן (נהר)|אורן]]; בקצה המזרחי, הדיוויזיה הבריטית השלישית בתוספת לוחמי קומנדו בריטים וצרפתיים, תנחת בחוף "סורד" (Sword). עליה לפרוץ מהחוף לעבר קן ולכבוש את העיר ואת שדה התעופה הסמוך. הדיוויזיה הקנדית השלישית תנחת בחוף "ג'ונו", ואז תבקיע דרכו ותנתק את כביש קן-[[באייה]]. על הדיוויזיה הבריטית ה-50 בחוף "גולד" שתוחם בגזרה של "אומהה" הוטלה משימה דומה, בתוספת השתלטות על הנמל הקטן ב[[ארומאנש]] ועל סוללת הארטילריה הגרמנית בלונג סור-מר.
בקרב הפיקוד העליון של בעלות הברית שררו דעות ואסכולות שונות סביב אופן הפעלתם של הכוחות המוטסים באוברלורד. הצנחה לילית בהיקף כה גדול מעולם לא נוסתה קודם לכן. אסכולה אחת, שבה תמך רמטכ"ל צבא ארצות הברית, ג'ורג מרשל, חזתה בהפעלת הצנחנים בעומק אסטרטגי בפנים הארץ, באופן שייצור איום על עתודות האויב הרחוקות. כוח זה יכבוש שדות תעופה ויתוגבר בדרך האוויר. אסכולה נוספת, שלה היה שותף מפקד הכוחות האוויריים של אוברלורד, [[טרפורד לי מלורי]] שללה הפעלת צנחנים בגלל התלות הרבה שלהם בתנאי מזג האוויר, שעלולה להביא לאבדות שיעלו על חמישים אחוז. האסכולה שהתקבלה הייתה הפעלה מרוכזת של כוחות מוטסים שתפקידם העיקרי לבודד את חופי הנחיתה והרחקת תגבורות גרמניות, כאשר המטרה המשנית הייתה לסייע לכוחות הנוחתים מהים על ידי תפיסת דרכים הדרושות להתקדמותם והשמדת ארטילריית האויב.
לפי התוכנית שהתגבשה, בחלקו המוטס של המבצע יוצנחו בחצות הלילה שלוש דיוויזיות – אחת בריטית ושתיים אמריקאיות. [[הדיוויזיה המוטסת הבריטית השישית]] תוצנח בין הנהרות אורן ודיב, ותאבטח את האגף השמאלי של חזית הפלישה בפני התקפות נגד גרמניות{{הערה|[[#Ambruz|אמברוז]], עמ' 67-66}}. הוטל עליה להשמיד את סוללת תותחי הארטילריה במרוויל שבשפך נהר אורן. [[הדיוויזיה המוטסת ה-101]] תוצנח מדרום מערב ל[[סנט-מר-אגליז]], כדי לאבטח את צדם היבשתי של הכבישים המוגבהים, תשמיד את הגשרים בקרנטן, תוך תפיסת גשרים אחרים להגנה על האגף הדרומי של חוף יוטה. הדיוויזיה המוטסת ה-82 תוצנח מערבה משני צדי הנהר מרדרה, בכוונה לתפוס את השטח שבין הנהרות דוב ומרדרה. עליה לחסום תנועת תגבורות גרמניות לקוטנטן, ולכבוש את סנט-מר-אגליז, צומת דרכים חיונית.
| |||