התכתיב האפיפיורי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הגהה, ויקיזציה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 3:
== רקע היסטורי ==
מאז תום שלטונן של [[השושלת הקרולינגית]] ו[[השושלת האוטונית]] ב[[הקיסרות הרומית הקדושה|קיסרות הרומית הקדושה]] ב-[[1024]] היה נטוש עימות מתמשך בין מלכי הקיסרות וקיסריה, ובין השליטים החילוניים באירופה הנוצרית בכלל (בפרט [[מלכי צרפת]] ושליטי ערי המדינה ב[[לומברדיה]]) לבין ה[[אפיפיור]]ים באשר לזכות למנות אנשי דת לכהונות כנסייתיות והענקת [[דיוקסיה]] (קהילה, שהיא גם [[פיאודום]], שטח קרקע מניב) ל[[בישוף|בישופים]], זכות שהקנתה עוצמה פוליטית וכלכלית רבה ונקראה גם
אחד מגדולי המתנגדים לאינווסטיטורה של המלך, היה נזיר ממסדר [[קלוני]], איטלקי טוסקאני בשם הִילְדֵבְּרַאנְד, שטיפס ועלה בהירארכיה הכנסייתית. הוא ראה את תכלית חייו בהבטחת הסמכות האפיפיורית למינויים כנסייתיים ובהפקעת זכות זו מהקיסר. בשנת [[1059]] התכנסו ראשי הכנסייה ובראשם הילדבראנד. ההחלטה המרכזית שהתקבלה הייתה להקים [[קונקלווה|קולגיום של קארדינלים]], מועצה שתחליט מי יעלה לכס האפיפיור, ובכך להוציא את הסמכות הזו מהקיסר, זאת לאחר תקופה בה מינה והדיח [[היינריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]] מספר אפיפיורים לפי שיקוליו הפולטיים.
בשנת [[1073]] עלה הילדבראנד לכס האפיפיור ונקרא מאז [[גריגוריוס השביעי]]. האפיפיור ביקש לערוך רפורמה ([[הרפורמה הגרגוריאנית]]) שתעמיד את סמכות האפיפיור מעל לזו של הקיסר בהיבטי מינוי והדחת בישופים. כבר בעלייתו לתפקידו הרם החל להתקין תקנות שפגעו בזכויות האינבסטיטורה של המלך וב-[[1075]] חובר בהשראתו המסמך "דיקטטוס פפה" (התכתיב האפיפיורי), שקיבל בחתימתו תוקף של בולה.
שורה 15:
# הלגאט (שליח, בא-כוח) של האפיפיור בעל עדיפות על כל הבישופים בקונציל (מועצה) גם אם דרגתו נמוכה יותר. הוא יכול להדיח אותם, ב[[מועצת הכנסייה|מועצות כנסייה]] קולו בעל חשיבות רבה יותר מקולות הבישופים
# לאפיפיור זכות להדיח אנשי כהונה שלא בפניהם
# אסור להימצא תחת קורת גג אחת עם אלו שהאפיפיור [[נידוי (נצרות)|נידה]]
# האפיפיור לבדו, בהתאם לדרישות הזמן, רשאי לחוקק חוקים חדשים, להקים קהילות חדשות, לחלק אפיסקופט ([[דיוקסיה]]) עשיר למספר דיוקסיות ולאחד אפיסקופטים עניים לדיוקסיה אחת
# רק לאפיפיור יש זכות לעשות שימוש בסמלים הקיסריים
שורה 39:
== השלכות ==
הקיסר באותה עת היה [[היינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|היינריך הרביעי]], אשר לא ראה בעין יפה את התנהלותו העוינת של האפיפיור בכלל ואת סעיף 12 בפרט. יתרה מזו, אנשי הכנסייה מלאו תפקידים רבים שאינם דתיים, והמלך לא יכול להרשות לעצמו להפקיד תחומים הנוגעים לגביית מסים והקצאת קרקעות בידי אנשים שאינם אנשי אמונו, ואף נבחרו על ידי יריבו האפיפיור. היינריך הרביעי הגיב לפרסום המסמך בכינוס [[סינוד]] ב[[וורמס]] בו הדיחו 24 בישופים גרמניים ושני בישופים איטלקיים את האפיפיור. בתגובה, [[נידוי (נצרות)|נידה]] האפיפיור את היינריך ב־[[22 בפברואר]] [[1076]], ושחרר את הוואסאלים שלו מחובת הנאמנות כלפיו. בכירי הוואסאלים הודיעו שאם לא יימצא פתרון לסכסוך, ייאלצו לבחור מלך אחר. גם הבישופים שנבחרו על ידי היינריך החלו להסס באשר להמשך התמיכה בו. ערעור על סמכות האפיפיור לא היה דבר של מה בכך באירופה הנוצרית האדוקה. הקיסר החליט לבקש סליחה מהאפיפיור, כדי להציל את כיסאו, דבר שהוביל ל"[[הליכה לקנוסה]]", בה השפיל עצמו כביכול הקיסר בפני האפיפיור.
אולם, גם לאחר ההליכה לקנוסה לא תם המאבק בין הכוחות. מיד עם שובו של המלך לגרמניה התגבש מחנה שכלל גם בכירי כנסייה בצד סניורים פיאודלים, שתמך דווקא בזכותו של המלך למינויים כנסייתיים. אי השקט נמשך עד לאחר מותם של שני היריבים. ב[[איטליה]] התרכזו בראשית [[המאה ה-12]] תומכי שני המחנות ב[[מפלגה|מפלגות]] ה[[גואלפים וגיבלינים|גואלפים]] (תומכי האפיפיור) וה[[גואלפים וגיבלינים|גיבלינים]] (תומכי הקיסר).
שורה 45:
בשנת [[1122]] נחתם [[הסכם וורמס]], בין האפיפיור [[קליקטוס השני]] לבין [[היינריך החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]]. ההסכם סימן סיום הלחימה בין הצדדים והגדיר את תחומי הסמכות של שני הגורמים, החילוני והדתי.
רק לאחר
ה[[היסטוריון]] [[ז'אק לה גוף]] העלה את הטיעון לפיו היה [[מסע הצלב הראשון]] ([[1096]]) קריאת תיגר של האפיפיור על השליטים החילוניים (בעיקר קיסר האימפריה הרומית הקדושה, אך גם [[ויליאם השני, מלך אנגליה]] ו[[פיליפ הראשון, מלך צרפת]], שלא ראו בעין יפה את יציאת מיטב אביריהם להרפתקאות במקום לשרת את מלכיהם) במטרה להוכיח כי הוא הריבון על העולם הנוצרי ופקודתו עליונה על הוראות השליטים החילונים.
שורה 52:
*[[סופיה מנשה]], '''[http://aleph.haifa.ac.il/F?func=item-global&doc_library=HAI01&local_base=HAI01&doc_number=001329326 הכנסייה הקתולית בימי הביניים]''', אידאולוגיה ופוליטיקה, כרך ג'. האוניברסיטה הפתוחה 2006. עמ' 49–50.
* [[אהרון לירון]] (אלטשולר), '''[http://aleph.haifa.ac.il/F/UG58ULJ2MR8MK76E9U1FBM3NK258SLPF51A5JMEMSPTY72CND1-44316?func=find-acc&acc_sequence=004579959 הנצרות וארץ הקודש]''': מידע בסיסי ללומד ולמטייל, צ'ריקובר, 1997
* [[ז'אק לה גוף]], '''ימי הביניים בשיאם''', [[דביר (הוצאת ספרים)|דביר]], 1993, עמ' 75–77
== קישורים חיצוניים ==
| |||