בג"ץ מנאע נגד רשות המסים – הבדלי גרסאות

=== השופט פוגלמן ===

טרם מתן פסק הדין, השופט מפרש את עקרון חוקיות המנהל ואת סמכות הרשות לפעול ברשות הרבים:

* '''סמכות הרשות לפעול ברשות הרבים'''- השופט ביקש לבחון האם נכונה טענת המדינה ופקודת המסים מהווה מקור הסמכה לביצוע פעולות גבייה ועיקול במחסומים. קרי, ברשות הרבים.{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/heb/elyon/PADI%20Splits/SD2/SD2_10_6824-07.pdf שם], בעמ' 496, פס'10.}} לפי פרשנות המדינה, עת שנתונה בידי רשות המסים סמכות להיכנס לחצרו הפרטית של החייב או לחצרותיהם של אחרים לשם עיקול, קל וחומר כי ניתן להם האישור לעשות זו גם ברשות הרבים.{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/heb/elyon/PADI%20Splits/SD2/SD2_10_6824-07.pdf שם], בעמ' 503, פס' 17.}} המחוקק בחר לציין חלק מסמכויות הפגיעה באופן מפורש ואילו חלק מהן כלל אינן מצוינות. עניין זה מהווה פתח לפרשנות קונקלוסיבית.{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/heb/elyon/PADI%20Splits/SD2/SD2_10_6824-07.pdf שם], בעמ' 505, פס' 21.}} על מנת להכריע מהי כוונת המחוקק במקרה זה, פוגלמן בוחן את תכלית החקיקה סובייקטיבית ואובייקטיבית. לפי '''התכלית הסובייקטיבית''' עולה כי המחוקק ביקש הייתה להעמיד כלים נוספים בידיו של גובה המס. היות שהסמכות לכניסה לחצרו של אדם הייתה קיימת גם לפני תיקון פקודת המסים{{הערה|שם=הערה מספר 20171101065638:0}}. לכן, לא ניתן להצביע על תכלית סובייקטיבית של המחוקק.{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/heb/elyon/PADI%20Splits/SD2/SD2_10_6824-07.pdf שם], בעמ' 507, פס' 23.}} '''התכלית האובייקטיבית''' היא גביית מס לצרכים ציבוריים. מי שמתחמק מתשלום כזה פוגע בציבור.{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/heb/elyon/PADI%20Splits/SD2/SD2_10_6824-07.pdf שם], בעמ' 509, פס' 26.}} שמירה על שלטון החוק מחייב את אכיפת החוק באופן שוויוני תוך גביית מס גם באמצעים כפי שנקטה המדינה. הפרשנות המרחיבה והלשונית של החוק נותנת סמכות לאפשרות לעקל כלי רכב במחסום ועל אם הדרך. גביית מסים עלולה להיעשות על ידי שימוש באמצעים חריגים תוך פגיעה בזכויות של אנשים.{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/heb/elyon/PADI%20Splits/SD2/SD2_10_6824-07.pdf שם], בעמ' 510, פס' 27-28 .}}

'''הכרעת הדין'''