קולמן רוברטס גריפית' – הבדלי גרסאות

בשנת 1918 החל גריפית' באופן לא רשמי לחקור גורמים פסיכולוגיים הקשורים ל[[בייסבול]] ו[[כדורגל]] ע<nowiki>''</nowiki>יעל ידי התבוננתו בשחקנים בתור אחד ממאמני הקבוצות. הוא בדק את זמני התגובה של השחקנים עם [[קוצב זמן|טיימר]]. בשנת 1920, [[ג'ורג' האף]]- מנהל האתלטיקה במכללת גרינוויל ראה את מחקרו של גריפית' ואת הניסיון והידע שרכש בתחום הפסיכולוגיה, וכתוצאה מכך שיכנע את ראשי המכללה לפתוח  מעבדת מחקר שתעסוק בפסיכולוגיה, ובפרט שתעסוק בתחומים שהתמקד בהם גריפית' בבדיקותיו ומחקריו (מערכת וסטיבולרית, זמן תגובה וכו'...)

ב -1 ביולי 1938 דיווח גריפית' <nowiki>''</nowiki>"מתוסכל<nowiki>''</nowiki>" לריגלי כי המפגשים לאימונים היו "חסרי מטרה, לא מאורגנים ולא פרודוקטיביים". הוא המליץ ​​על מספר שינויים לביצוע תרגילים שנראים יותר כמו מצבי משחק אמיתיים, כגון קריאת כדורים, אבל רוב עצתו הייתה קשורה לגישה שהשחקנים הביאו למשחק: "הלך הרוח של האדם, השקפת עולמו, האופן שבו הוא מרגיש", כתב גריפין בדו"ח שפורסם ב -10 ביולי, "הוא סוג של הבסיס המיומנויות שלו [בייסבול] מיוחד ... הוא צריך ליישם [את הרצון לנצח] שזה חלק בלתי נפרד מתקופת תרגול, ולשחק בגישה שכל אימון הוא משחק. הוא חייב להפוך אותו להרגל." ובכל זאת, אף אחת מההמלצות שלו לא יושמה.

ב -26 ביולי של אותה שנה, <nowiki>''</nowiki>"הגורים<nowiki>''</nowiki>"(שיקגו קאבס) הדרדרו היישר למקום הרביעי. ריגלי נזף בגרים והחליף אותו בשחקנים חדשים: תופס והרטנט, עד סוף העונה. גריפית' קיווה שהרטנט יהיה יותר נוח לרעיונותיו והם נפגשו כדי לדון בכל שחקן מבחינה פסיכולוגית. אבל עד מהרה נכנס גריפית' ל[[סכסוך|קונפליקט]] עם הרטנט – משום שזלזל בתפיסת הבייסבול המסורתית של הרטנט. הוא כתב: "כדי לפנות לאינסטינקט או לתורשה הוא ... דרך עצלה, חסרת דמיון ובורות, להתחמק מדרישות עבודתו<nowiki>''</nowiki>".

לאחר סיום העונה, הגיש גריפית' לריגלי דו"ח בן 183 עמודים על מסע הבחירות של הקבוצה. גריפית' כתב שהרטנט "בכלל לא היה איש חכם. ... הוא [אינו] יכול להתאים את עצמו לכל סגנון הכשרה ואימון אחר, אבל עם זאת הוא היה מוכר לאורך הקריירה שלו<nowiki>''</nowiki>".

גריפית<nowiki>' הגיש דו"ח אחרון בשנת 1940, וסימן את סופה של מיזם הראשוני של הפסיכולוגיה לעולם הספורט המקצועי. רוב מנהלי הבייסבול ראו את הפרויקט ככישלון, והרעיון לא מומש על ידי צוותים אחרים במשך זמן רב. גריפית' חזר לאוניברסיטת אילינוי, ולאחר 4 שנים הוא עלה לרמה של ''</nowiki>[[רקטור|פרובוסט]]<nowiki>''</nowiki>".{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://dx.doi.org/10.1037/e540732012-016|הכותב=Christopher D. Green, Katharine S. Milar|כותרת=Time Capsule: 'America's first sport psychologist'|אתר=PsycEXTRA Dataset|תאריך=2012}}}}

בזמן שהותו בשנת שבתון, בשנת 1923 הציע גריפית' למכללה לפתוח קורס שיקרא: <nowiki>''</nowiki>"פסיכולוגיה ו[[אתלטיקה]]<nowiki>''</nowiki>". קורס זה הביא לפרסום הספר הראשון של מבוא כללי לפסיכולוגיה.

=== <nowiki>''"הפסיכולוגיה של האימון''</nowiki>" (1926) ===

אחת מן התרומות המרכזיות של גריפית' לתחום הפסיכולוגיה של הספורט באה מפרסומו של ספרו: <nowiki>''</nowiki>"הפסיכולוגיה של האימון<nowiki>''</nowiki>". עיקר הספר היה המוטיב כי מאמן חייב להיות בעל ידע פסיכולוגי ופזיולוגי, וכל הפרקים שנמנו בספר הופנו הישר למאמנים. בנוסף לכך, בפרסום ספר זה התמקד בנוסף גריפית' על חשיבותו של מורל השחקנים, על הרגליהם וכל מה שהוא תיאר כסביבה פסיכולוגית- אידיאלית שבה הספורטאים יכולים לפתח עבורם תכונות אישיות ואינטלקטואליות במקביל לאתלטיקה.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Miller, K.G|שם=''Review of The Psychology of Coaching''|כתב עת=Psychological Bulletin|עמ=608-609|שנת הוצאה=1927}}}}

=== <nowiki>''"הפסיכולוגיה של האתלטיקה''</nowiki>" (1928). ===

ספר זה היווה בסיס עבור פסיכולוגית האתלטיקה. בספר זה התמקד גריפית' על המרכיבים הפסיכולוגיים של ביצועים אתלטיים מורכיבם כגון: מיומנויות, למידה, [[הרגל]], [[קשב|תשומת לב]], ראיה, [[רגש]] ו[[זמן תגובה (פסיכולוגיה)|זמן תגובה]]. חלק מתוכן ספר זה התבסס על ספרו הראשון- <nowiki>''</nowiki>"הפסיכולוגיה של האימון<nowiki>''</nowiki>".{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=.Gould, Daniel; Pick, Sean|שם=''Sport Psychology''|כתב עת=''The Griffith Era''|עמ=391-405|שנת הוצאה=1995}}}}