נצרות פרוטסטנטית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תקלדה |
מ הוספת קישור להמאה ה-19 |
||
שורה 46:
ההשקפה הלותרנית פתרה את המתח המובנה בין צורך במשמעת וסדר לבין יסודות הפרוטסטנטיות כשקבעה כי המבנה הכנסייתי המשוכלל הישן אמנם נעדר ביסוס בכתבי הקודש, אך הם כן ציינו בבירור כי יש צורך במי שעליהם לְהַשְׁמִיעַ אֶת־הַבְּשׂוֹרָה ולהטיף; גם קלווין, עוד בספרו "מוסדות הדת הנוצרית", קבע כי הכרח שיהיו אדוקים מלומדים שיפיצו את האמונה וידחקו באחיהם לשמור עליה. רוב הזרמים הפרוטסטנטיים הלכו בעקבותיהם. אך תוארם והגדרת תפקידם של הסמוכים לשירות כזה שונו תכלית שינוי: במסורת הקתולית הכומר הוא "כוהן" (presbyter) שתפקידו חיוני ונובע מסמיכת הממסד, ובפרוטסטנטיות הוא "קרוא" או "משרת העדה" (minister) שנצרך מכח למדנותו והכריזמה שלו ותפקידו בעיקר לפנות אל הקהל. אחד הצעדים השטחיים אך המפורסמים והבולטים שנבעו מכך היה ביטול האיסור על אנשי דת להינשא שהכנסייה ניסתה לאכוף (במידות שונות של הצלחה) מאז [[ועידת לטראנו הראשונה]] ב-1123. צופה מכמרים פרוטסטנטיים להתחתן ולהקים משפחות. כמו כן, ה[[דרשה]] היא הפעילות החשובה ביותר שנועדו לבצע.
באופן כללי, הרפורמציה וענפיה יצרו שוויון רב יותר בין הכמרים לעדתם, נתנו לאחרונה משקל גדול הרבה יותר בהתנהלות הכנסייה והכירו בחשיבות התודעה הדתית הפרטית, אך בכל זאת שימרה בידול בין אנשי דת מלומדים ליתר. בזרמים הרדיקליים צומצם זה למינימום, בעוד שבשמרניים קיימת היררכיה מפותחת. ברמה המעשית והפוליטית, רעיון "כהונת כל המאמינים" אפשר את פירוק הממסד הכנסייתי מעושרו וכוחו וביטול הכפיפות לאפיפיור ולרומא לטובת ציבור המאמינים מחד ורשויות המדינה החילוניות מאידך.{{הערה|על כהונת כל המאמינים, ראו: ,Timothy George, [https://www.firstthings.com/web-exclusives/2016/10/the-priesthood-of-all-believers The Priesthood of all Believers], First Things.{{כ}} 31 באוקטובר 2016; {{כ}} מק'גראת, עמ' 13-14, 335-336.}}{{הערה|שם=מרי|Sixteenth Century: An Overview בתוך Companion to Christian Thought, עמ' 669-670.}} השלכה אפשרית נוספת של עקרון "כהונת הכל" שלא עלתה בראשיתו הייתה יישומו גם לגבי נשים, נקודה שתאולוגיות פמיניסטיות עמדו עליה רבות במאה ה-20. עוד במאה ה-17 התירו הקווייקרים לנשים להטיף ובמהלך [[המאה ה-19]] החלה הסמכת נשים לכמורה. הנושא היה ועודנו שנוי במחלוקת עזה, אך כיום רוב קטן מקרב הזרמים הפרוטסטנטיים מסמיך נשים.
לצד החלשת ההיררכיה המתווכת בין הנוצרים לישו על הארץ, אחד מסממניה הבולטים של הפרוטסטנטיות הוא ביטול מקבילתה השמימית. [[מרים הבתולה]] נותרה דמות קדושה ואהודה, אך פניה אליה בתפילה כדי שתעתור אל בנה גונתה בתוקף כגובלת בעבודת אלילים או אמונה תפלה. יחס דומה הופגן לתפילה אל ה[[קדוש (נצרות)|קדושים]] או המלאכים כעותרים אל אלוהים. כנסיות פרוטסטנטיות ממסדיות יותר, כמו האנגליקנים והלותרנים, הוסיפו להכיר במעמד הקדוש אך לא העריצו ורוממו את קדושיהן כמקובל אצל הקתולים (וכן האורתודוקסים ויתר הכנסיות המסורתיות) כפטרונים של מקצועות מסוימים, מחוללי נסים וכדומה. הרוב ביטלו מעמד זה מכל וכל וביקרו בתוקף את הערצת הבתולה, הקדושים, המלאכים והשרידים המקודשים כפגניות וכפירה. בהתאמה, מאחר שהמקרא אסר על עשיית כל פסל ותמונה והברית החדשה לא סתרה זאת, הסירו או השמידו הפרוטסטנטים את התמונות והעיטורים בכנסיות ואף את [[קרוסיפיקס|דמויות ישו הממומסר לצלב]]. רק צלבים פשוטים הותרו לשימוש. אחד ההבדלים השטחיים אך הבולטים לעין עם הקתוליות הוא הפשטות והיעדר הקישוטים בכנסיות.{{הערה|שם=מרי}}
| |||