ויקיפדיה

כלכלת שוק – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
←‏ביקורות על השוק החופשי כמודל כלכלי: עריכה בעקבות הביקורת שהושמעה בדף השיחה
שורה 9:
{{להשלים|נושא=מדעי החברה}}
 
==תקפותו של מודל השוק חופשיהחופשי ==
 
על פי תפישת ה[[ליברליזם קלאסי|ליברליזם הקלאסי]] ובעלי עמדות [[קפיטליזם|קפיטליסטיות]] כאשר השוק חופשי יחסית ממגבלות ו[[מעורבות ציבורית|התערבות ממשלתית]], יכולים כל השחקנים בשוק, צרכנים ויצרנים, לפעול באופן מיטבי לקידום תועלתם הם. במצב זה, המידע על ביקוש והיצע, המתווך באמצעות מחירי המוצרים, משודר עם מידה מזערית של הפרעות, דבר התורם באופן מתמיד להורדת המחירים עד לרמה האופטימלית ולשיפור הייצור. מעורבות ממשלתית, ממשיכה הטענה, משנה באופן מלאכותי מחירי מוצרים ומעלה או מורידה אותם מעבר למחירם ה"אמיתי" (האופטימלי) ובכך מובילה לעיוותים בשוק, המשמשים אחר כך נימוק להגברה נוספת של המעורבות בשוק (באמצעות רגולציה או מונופולים ברישוי ממשלתי) כדי לתקן את המעוות.
שורה 22:
על מונופול בשוק החופשי אמר [[אדם סמית]], אבי הכלכלה הקלאסית: ""יש אומרים שרק לעיתים רחוקות אנו שומעים על התאגדויות של מעסיקים, ואילו על התאגדויות של פועלים אנו שומעים לעיתים קרובות. אך כל מי שמדמה בנפשו על סמך דברים אלה, שהמעסיקים מתאגדים רק לעיתים רחוקות הריהו בור בהוויות העולם כשם שהוא בור בעניין הזה. בכל מקום ובכל זמן שוררת בין המעסיקים כמין התאגדות אילמת, אך מתמידה וקבועה, שלא להעלות את שכר העבודה למעלה משערו המקובל … אדרבה, אנו שומעים על התאגדות זו לעיתים רחוקות בלבד מפני שהיא מצב העניינים הרגיל, ואפשר לומר הטבעי."{{הערה|1=אדם סמית, עושר האומות פרק ח' (בעברית בהוצאת מוסד ביאליק והאוניברסיטה הפתוחה, 1996) }}
אולם למרות ההתאגדויות של המעסיקים, קיומו של שוק חופשי מביא לכך שאם ה[[קרטל]] מביא רווחים גבוהים למשתתפים בו, יכנסו לשוק הזה מתחרים חדשים שישברו את הקרטל.
 
על פי תפישות [[סוציאליזם|סוציאליסטיות]], [[אטטיזם|אטטיסטיות]], [[מדינת רווחה|רווחתניות]], ועוד, כאשר השוק חופשי יחסית ממגבלות והתערבות ממשלתית, גורם הדבר במוקדם או במאוחר להעצמת כוחם של היצרנים, גם ביחס לעובדים במפעלי ייצור וגם ביחס לצרכנים, ששניהם נתפשים כנטולי כוח השפעה על ההתרחשות בשוק חופשי. על פי התפישה ה[[מרקסיזם|מרקסיסטית]], בשוק חופשי מנסה בעל ההון (הקפיטליסט) להגדיל בהתמדה את רווחיו, דבר המחייב אותו להשקיע בהתמדה בייעול הייצור ולשמר את העובדים ברמת חיים הקרובה לרעב. מצב זה, לפי [[קרל מרקס|מרקס]] עתיד להביא למשברים חוזרים ונשנים והולכים ומחריפים במערכת הקפיטליסטית ([[חוק הדלות הגוברת]]), עד להתמוטטותה הסופית במהפכה של הפרולטריון.
 
על פי תפישות אחרות, במיוחד של אלו הדוגלים ב[[כלכלה מעורבת]] ו[[מדינת רווחה]], מנגנון השוק החופשי אינו מביא לדלות גוברת והולכת, אך הוא נגוע בפגמים מובנים, הגורמים לו לחזור ולסטות בהתמדה מן הנתיב, עם דפוס של התחזקות יתרה של היצרנים ובעלי ההון על חשבון עובדים וצרכנים. סטייה חוזרת זו מן הנתיב ([[כשל שוק]]) מביאה, לטענתם, להיווצרות [[מונופול]]ים, [[קרטל]]ים, [[החצנות]] (externalities) כמו [[זיהום הסביבה]], [[מחיר היצף|מכירה במחירי היצף]], היווצרות פערים גדולים בין עשירים לעניים, כישלון בייצור הולם של [[מוצרים ציבוריים]] כגון חינוך ביטחון ובריאות וכדומה. הפתרון היחידי, לטענתם, מצוי בהתערבות ממשלתית שתרסן את בעלי ההון ותנווט את השוק באופן מתוכנן אל נתיב רצוי יותר (מבחינה חברתית וכלכלית). התערבות זו צריכה לבוא, לטענתם, גם בפעולה פוזיטיבית כמו מיסוי מדורג (פרוגרסיבי) ושליטה של הממשלה בחלקים מאמצעי הייצור, וגם בפעולה מניעתית כמו בקרה ורגולציה על אופן פעולתם של יצרנים בשוק.
 
אלה כמו אלה מסכימים כי מדיניות של שוק חופשי נוטה ליצור אי שוויון בין היצרנים והעובדים בשוק. יש המסבירים זאת בכך שהיא מאפשרת ליצרנים ולעובדים יותר יעילים ואיכותיים להרוויח יותר, אחרים יטענו שמדיניות שוק חפשי איננה מאפשרת מוביליות אישית, אלא משמרת יחסי כח קיימים בחברה.▼
 
בחינה ביקורתית של המונח "השוק החופשי" נמצאות הן בחוגים סוציאליסטיים וסוציאל-דמוקרטיים, והן בקרב הוגים סביבתיים ואקולוגים. גישות אלה טוענות ש[[הקניין]] עצמו הוא הסדר חברתי התלוי לחלוטין בכוח הכפייה של המדינה או גורמים אחרים בחברה, ושהקשר בין אנשים לחפצים או בינם לבין סמלים להסדר חברתי כגון כסף או תאגיד לא יכולים להיות מוגדרים "חופשיים" בשום מובן.▼
 
עמדה אחרת המבקשת לאתגר את השוק החופשי כשיטה חברתית עורכת השוואה בין המוסכמות של חברה דמוקרטית בתחום הזכויות הפוליטיות והאזרחיות לבין תפישת ה"שוק החופשי", המציעים השוואה זו מסבים את תשומת ליבנו לעובדה כי בעוד בתחום הממשל והזכויות הפוליטיות אימצה [[החברה המערבית]] עיקרון לפיו יש שוויון בזכויות הפוליטיות המתבטא במוטו המפורסם "אדם אחד- קול אחד", הרי שבשוק "חופשי" מתקיימת חלוקה אחרת של העוצמה, בה דולר אחד שווה לקול אחד, וגורמת לתופעה המכונה [[גרעון דמוקרטי]].▼
 
==ביקורות על השוק החופשי כמודל כלכלי==
שורה 38 ⟵ 28:
עם זאת ישנם החולקים על המודל של השוק החופשי. עמדה עקרונית ראשונה היא של המבקרים את המודל הרציונלי האטומיסטי שעליו נשען מודל השוק. לדבריהם ההתנהגות האנושית אינה ניתנת לרדוקציה לפעילות של אדם בודד המנסה למקסם את האינטרסים שלו, ויש לבחון את הפעילות הכלכלית והאנושית בהקשרה החברתי והתרבותי.
 
ביקורת נוספת על מודל "השוק החופשי", שיש לה השלכות על המודל כמודל תאורטי אך גם כפרקטיקה לניהול כלכלי, מתמקדת בעובדה שעם התחזקות המדינה, וביתר שאת משנות החמשים של המאה העשרים, "השוק החופשי" אינו יכול להתקיים ללא השענות על משטר רגולטורי חזק המופעל בידי המדינה וסוכניה השונים. שוק כזה, אומרים המתנגדים, אינו 'חופשי' אלא מנוהל באופן כמעט מלא. לפיכך אי אפשר לומר שהוא חופשי מהתערבות ממשלתית, אלא שישנה כזו לטובת יצירת מצב הנראה כ'שוק חופשי' בעוד שאינו חופשי כלל וכלל. גישות ביקורתיות מוסיפות וטוענות ש'שוק חופשי' הוא מטאפורה המיועדת להסוות את אי השוויון המובנה בתוך הכלכלה הקפיטליסטית, והיא דרך לעודד בפועל התערבות ממשלתית לטובת בעלי ההון והתאגידים, תוך גינוי התערבות כזו לטובתם של אחרים. כלכלנים אחרים מצביעים על חולשות בולטות במודל. במודל השוק החופשי מונח כי [[שוק משוכלל|השוק הוא משוכלל]] וכל המידע בו זמין, מה שלא קיים במציאות. אחרים אומרים כי ההנחה שהשוק חותר למצב של שיווי משקל אינה יותר מהשערה לא בדוקה.▼
טענה זו נסמכת בין השאר על מחקריהם של כהנמן ו[[עמוס טברסקי|טברסקי]] שעליהם קיבל [[דניאל כהנמן|כהנמן]] פרס נובל בכלכלה ב-2002 . מתנגדי מודל השוק החופשי ראו במחקרים הוכחה ל[אי]תקפות תורת השוק, והיותה "אידאולוגיה" ולא מדע.
ב- 1979, פרסמו '''הפסיכולוגים''' דניאל כהנמן ועמוס טברסקי את המאמר "תורת הסיכויים: ניתוח קבלת החלטות בתנאי סיכון". במאמר זה, המבוסס על ניסוי מבוקר עם אנשים, הראו המחברים שהיחס בין סיכון לסיכוי הוא לא ליניארי. האדם ייטה לקחת סיכונים גבוהים מאוד בסכומים קטנים ולא ירצה לקחת סיכונים מחושבים בסכומים גדולים.
אמנם העובדה שהאדם הממוצע שונא סיכון הייתה ידועה עוד קודם ועליה מבוסס כל ענף הביטוח, אולם לא מעט אנשים המתנגדים לכלכלת שוק רואים במחקר של כהנמן הוכחה לאי תקפות השוק החופשי.
מתוך מחקריו, יחד עם טברסקי עלה הצורך להקים ענף אקדמי חדש, "כלכלה התנהגותית" ו"כלכלה ניסויית" שבהם ייבחנו ההשערות של הוגי הכלכלה בניסויים מבוקרים.
ניתן להוסיף, שמחקרים בתחום הפסיכולוגיה האבולוציונית מאששים את ממצאי כהנמן וטברסקי. מאחר שאסטרטגיה של שנאת יכולה להעלות את סיכויי השרידות של הפרט.
 
▲בחינה ביקורתית של המונח "השוק החופשי" נמצאות הן בחוגים סוציאליסטיים וסוציאל-דמוקרטיים, והן בקרב הוגים סביבתיים ואקולוגים. גישות אלה טוענות ש[[הקניין]] עצמו הוא הסדר חברתי התלוי לחלוטין בכוח הכפייה של המדינה או גורמים אחרים בחברה, ושהקשר בין אנשים לחפצים או בינם לבין סמלים להסדר חברתי כגון כסף או תאגיד לא יכולים להיות מוגדרים "חופשיים" בשום מובן.
▲ביקורת נוספת על מודל "השוק החופשי", שיש לה השלכות על המודל כמודל תאורטי אך גם כפרקטיקה לניהול כלכלי, מתמקדת בעובדה שעם התחזקות המדינה, וביתר שאת משנות החמשים של המאה העשרים, "השוק החופשי" אינו יכול להתקיים ללא השענות על משטר רגולטורי חזק המופעל בידי המדינה וסוכניה השונים. שוק כזה, אומרים המתנגדים, אינו 'חופשי' אלא מנוהל באופן כמעט מלא. לפיכך אי אפשר לומר שהוא חופשי מהתערבות ממשלתית, אלא שישנה כזו לטובת יצירת מצב הנראה כ'שוק חופשי' בעוד שאינו חופשי כלל וכלל. גישות ביקורתיות מוסיפות וטוענות ש'שוק חופשי' הוא מטאפורה המיועדת להסוות את אי השוויון המובנה בתוך הכלכלה הקפיטליסטית, והיא דרך לעודד בפועל התערבות ממשלתית לטובת בעלי ההון והתאגידים, תוך גינוי התערבות כזו לטובתם של אחרים.
 
▲עמדה אחרת המבקשת לאתגר את השוק החופשי כשיטה חברתית עורכת השוואה בין המוסכמות של חברה דמוקרטית בתחום הזכויות הפוליטיות והאזרחיות לבין תפישת ה"שוק החופשי", המציעים השוואה זו מסבים את תשומת ליבנו לעובדה כי בעוד בתחום הממשל והזכויות הפוליטיות אימצה [[החברה המערבית]] עיקרון לפיו יש שוויון בזכויות הפוליטיות המתבטא במוטו המפורסם "אדם אחד- קול אחד", הרי שבשוק "חופשי" מתקיימת חלוקה אחרת של העוצמה, בה דולר אחד שווה לקול אחד, וגורמת לתופעה המכונה [[גרעון דמוקרטי]].
כלכלנים אחרים מצביעים על חולשות בולטות במודל. במודל השוק החופשי מונח כי [[שוק משוכלל|השוק הוא משוכלל]] וכל המידע הרלוונטי מבחינת היצרן נקלט, משודר, מעובד ומתורגם לייצור בכמויות הנכונות ובמחירים הנכונים בלא שיהוי זמן. כלומר, ההתאמה של ההיצע לביקוש היא מיידית ומלאה בשוק בכללו. מצב זה, טוענים המתנגדים למודל, אינו מציאותי ולמעשה מטעה, שכן שיקולי היצרן והצרכן משתנים שניהם על פני ציר הזמן ולמעבר הזמן יש חשיבות מכרעת בהחלטות ייצור וקנייה כאחת.
 
יתר על כן, נטען, המודל מתעלם למעשה מקיומו של הצרכן והעדפותיו הסובייקטיביות ומניח, למעשה, שהעדפות הצרכנים (שינויים בדפוסי הביקוש) מתבטאות דרך השינויים בהיצע (כלומר, הביקוש נתפש כפונקציה של ההיצע). הנחה זו לא רק מטעה, טוענים המתנגדים, אלא הופכת את המודל כולו לחסר ערך ממשי לבד מהדגמה בסיסית של מנגנון הביקוש וההיצע.
 
טענה אחרונה כנגד המודל היא שההנחה שהשוק חותר למצב של שיווי משקל אינה יותר מהשערה לא בדוקה. השערות חלופיות אפשריות הן שהשוק מצוי במצב של הפרות חוזרות ונשנות של שיווי המשקל (כפי שטוען [[לודוויג פון מיזס]]) או שאינו חותר לשיווי משקל כלל, כפי שטוען [[לודוויג לאכמן]].
 
גם עבודתו של [[ג'ון פורבס נאש]], עליה קיבל [[פרס נובל לכלכלה]] ב-1994, מאירה באור שונה את הנחת השוק החופשי, לפיה אם כל משתתף בשוק ימקסם את רווחיו, סה"כ המצב בשוק ישתפר. נאש הראה שקיימים מצבים [רבים] בהם דווקא שיתוף פעולה ימקסם את הרווחים. בכך, דוחה נאש את האידאולוגיה הקפיטליסטית אמריקאית לגבי יתרונות האינדיוידואליזם. גם כאן, לאחר הניסויים של נאש, החלו ללמד בבתי ספר למינהל עסקים את חשיבות שיתוף הפעולה והעבודה בצוות. לפי [[:en:Fundamental theorems of welfare economics|"המשפט היסודי של כלכלת רווחה"]] שהוכח מתמטית בידי [[קנת' ארו|קנת ארו]] ו[[ז'ראר דברה]] שוק חופשי שמקיים מספר תנאים הידועים כ"שיווי משקל תחרותי" ישאף להגיע ל[[יעילות פארטו]] .
 
התומכים בכלכלת שוק חופשי לעומת זאת מתארים את הקונפליקטים בתורת המשחקים, מצבים של מיקוח שבו רווח של שחקן אחד הוא הפסד של שחקן אחר, אולם בכלכלת שוק תחרותי כל פעולה שגורמת להפסד של צד אחד ניתן למנוע אותה על ידי אי השתתפות של הצד המפסיד במשחק.
 
ישנה ראיה נוספת, לפיה בין אם שוק חופשי היה מביא בסופו של דבר להשפעות חיוביות או שליליות על כלכלת המדינה, הרי שבעידן הגלובלי בו אנו חיים, מדינות שלא ידגלו בשוק חופשי תהיינה בעמדת נחיתות לעומת מדינות שכן דוגלות בו. כך למשל מדינה שגובה מתאגידים שיעור מס כמו מאדם ממוצע או מאדם עשיר, תגרום לנדידת תאגידים ובעקבות כך מקומות עבודה אל אותן מדינות שכן דוגלות בשוק חופשי וגובות שיעור מס נמוך במיוחד מתאגידים או לא גובות כלל. דבר זה יגרום לאבטלה ועוני חמורים במדינות שלא דוגלות בשוק חופשי. לכן על מנת שכלכלה סוציאליסטית (שוק מפוקח) תעבוד, היא חייבת להיכפות על העולם כולו, ואינה אפקטיבית למדינה בודדת.
 
בהקשר רחב יותר, חילוקי הדעות ביחס למודל של שוק חופשי קשורים לתפישת הכלכלה כ[[מדע]], והאם הכלכלה היא אכן מדע באותו מובן בו [[ביולוגיה]] או [[פיזיקה]] הן מדע. תומכי הכלכלה כמדע יטענו שמודל השוק החופשי הוא תאוריה הטוענת שבשוק פועל מנגנון מסוים, מנסה להסביר אותו ולנסח אותו במונחים מתמטיים ולבנות השערות, קביעת מדיניות ותכנון ניתנים לבדיקה על בסיס תאוריה זו. מתנגדי התפיסה הזו יטענו שהכלכלה מערבבת בין תיאור המצב, לבין קביעה נורמטיבית מהו המצב הראוי מבחינה מוסרית וחברתית. לדידם, כלכלנים אינם מוסמכים לכך יותר מאשר אנשים אחרים. ביקורת אחרת, הרווחת בין השאר אצל כלכלנים מ[[האסכולה האוסטרית]], שהניסיון לחקור הוא יומרה בלתי מבוססת ועל החקר הכלכלי לזנוח גם את מודל השוק החופשי ואפילו את הניסיון לבנות תאוריה חלופית, שכן תאוריה כזו אינה ניתנת לבנייה בכל מקרה.
 
▲אלהתומכים כמו אלהומתנגדים מסכימים כי מדיניות של שוק חופשי נוטה ליצור אי שוויון בין היצרנים והעובדים בשוק. יש המסבירים זאת בכך שהיא מאפשרת ליצרנים ולעובדים יותר יעילים ואיכותיים להרוויח יותר, אחרים יטענו שמדיניות שוק חפשי איננה מאפשרת מוביליות אישית, אלא משמרת יחסי כח קיימים בחברה.
בעוד ביחס למודל השוק החופשי חצויים כלכלנים ביניהם ביחס לתקפות המודל כבסיס תאורטי על בסיס תובנותיהם השונות ביחס לכלכלה כתחום חקר, ביחס לשוק החופשי במציאות נסובים חילוקי הדעות על התועלת או הנזק שפעולה נקיה ממגבלות של השוק מחוללת או עשויה לחולל. ישנם בנוסף לא מעט הטוענים שאין במציאות "פעולה נקייה ממגבלות של השוק" ולעולם הדיון יהיה תאורטי.
 
==כלכלת שוק חופשי ביהדות==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/כלכלת_שוק"