יגאל עמיר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Bot |
מ אחידות במיקום הערות שוליים |
||
שורה 22:
"מה ההבדל בין ועד הקהילה היהודית בגטו לבין הממשלה? שם נאלצו היהודים לשתף פעולה, וכאן הממשלה עושה הכל מרצונה." [[הארץ]], 1.4.1994
[[רפאל איתן]]: "מה שקרה ב[[הפיגוע בצומת בית ליד|צומת בית-ליד]] הוא תזכורת ליום השנה ל[[אושוויץ]]... זו ממשלת המשך ל[[בווין]], ממשלת [[הספר הלבן השלישי|הספר הלבן]]. לאנשים כאלה היה בעבר כינוי קולע - [[קוויזלינג]]ים. זה הביטוי היאה להם." ("ידיעות אחרונות", 23.1.1995);}}{{הערה|1=[http://noal.org.il/gallery/show/103582 ההסתה שקדמה לרצח], אתר [[הנוער העובד והלומד]]}} שלוו לעיתים בתיאורים של רבין עצמו כבוגד, היו נפוצות. זכורה במיוחד [[הפגנת הימין בכיכר ציון נגד יצחק רבין והסכם אוסלו ב']] מאוקטובר 1995, שהגיעה למעשי [[אלימות]].{{הערה|1="מאות מפגינים ניסו לפרוץ לרחבה שמול המשכן, וסירבו לבקשת השוטרים והמארגנים להתפנות לגן הוורדים הסמוך. הם השליכו לפידים בוערים על השוטרים, שעצרו כמה מהם לחקירה. המפגינים פגעו במכוניות של שרי הממשלה ושל ח"כים מהקואליציה. את מכוניתו של ראש הממשלה הם הרסו כמעט לחלוטין. נהגו של יצחק רבין סיפר, כי מפגינים הלמו ברכב באמצעות כלים שונים, פגעו בפח וניפצו את הפנסים. לדברי כמה עדים, טיפסו מפגינים על גג המכונית, רקעו עליה ברגליהם והשמיעו קריאות בגנות רבין והממשלה." [[נדב שרגאי]], [[הארץ]], 06/10/1995 }}
בעקבות חתימת [[הסכמי אוסלו]], ובהשפעת ביקור בהלווייתו של [[ברוך גולדשטיין]] ושיחות עם חבריו של גולדשטיין,{{הערה|{{הארץ|[[עקיבא אלדר]]|לפנות את הרובע היהודי בחברון|1.1357821|3 בנובמבר 2008}}}}
במקביל תכננו עמיר ואחיו חגי התארגנות מחתרתית לפגיעה בערבים, שהייתה אמורה לפעול לאחר נסיגת צה"ל משטחי [[יהודה ושומרון]]. לצורך כך אגרו כמות ניכרת של [[אמצעי לחימה]] שנגנבו מ[[צה"ל]] וגייסו מספר חברים לביצוע פעולותיה. ההתארגנות נחשפה במהלך חקירתם של עמיר ואחיו לאחר הרצח.{{הערה|שם=עפ8019}}
שורה 75:
==ריאיונות לתקשורת==
ב-[[30 באוקטובר]] [[2008]] התראיין עמיר טלפונית ל[[ערוץ 2]] ול[[ערוץ 10]] באמצעות מכשיר הטלפון שקיבל לצורך התקשרות עם אשתו בלבד.{{הערה|1=רענן בן-צור, [http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3615579,00.html יגאל עמיר התראיין ויועבר עוד הלילה לדרום], ynet}} היות שראיונות אלו עמדו בניגוד לתנאי מאסרו, הועבר עמיר על ידי [[שירות בתי הסוהר]] ל[[בית סוהר רמון]] - מתקן מצפון ל[[מצפה רמון]] שנבנה ככלא לאסירים ביטחוניים. בנוסף נלקחו מעמיר כל חפציו האישיים ונשללה זכותו להשתמש בטלפון, להיפגש עם משפחתו ולהתייחד עם אשתו.
הריאיונות לא שודרו, עקב הסערה הציבורית החריפה שעורר האירוע.{{הערה|1=רענן בן-צור, [http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3615803,00.html מחיר הראיון: יגאל עמיר הועבר לכלא המחבלים], ynet}}
שורה 94:
== קישורים חיצוניים ==
* {{הארץ|יוסי הטוני|המתנקש: יגאל עמיר, בן 27, סטודנט למשפטים בבר אילן, בוגר ישיבה|1.743547}}
* {{nrg|[[יאיר שלג]]|תמלילי עמיר: "אחרי הכדור הראשון, עצרתי לראות מה קורה לו"|732/984||1|2}}
==הערות שוליים==
|