מנזר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
שורה 12:
במקומות שונים ב[[גאליה]] הוקמו בסוף תקופת שלטון [[הקיסרות הרומית]] מנזרים, חלקם מחוץ לערים וחלקם, בעיקר מנזרי נשים, בתוך שטח העיר. חלק מאבות המנזר היו בישופים כפי שחלק מהבישופים היו אבות מנזר. ב[[אירלנד]] התפתחה נזורה מסוג שונה ששאבה את רעיונותיה מהמבנה השבטי האירי. בסוף [[המאה ה-6]] יצא [[קולמבנוס]] מאירלנד לגאליה ושינה את פני הנזורה הארופאית.
 
במהלך [[ימי הביניים]] עם המעבר ל[[פיאודליזם|שיטה הפיאודלית]] רצו בעלי האחוזות להשתלט על המנזרים, הן בגלל רכושם ואדמותיהם והן עקב היוקרה שבבעלות על מנזר. נוצר מעמד של "מגיני כנסייה" (Advocatus Ecclesiae) מבין בני האצולה והאריסטוקרטיה שתפקידם היה להגן על המנזר מפני מי שירצה להשתלט עליו. את האדבוקטיםהמגנים הראשונים מינה [[קרל הגדול]], אחר כך בחר לעצמו כל מנזר אדבוקטוסמגן אקלזייהכנסייה. אולם חלק מהאדבוקטוסמהמגנים לא עבדו חינם ולכן היה המנזר צריך לתת להם [[בנפיקיום]] ומכאן הפרטה של אדמות ציבור ואבדן רכוש למנזרים, כלומר המנזרים הפכו לעניים יותר.
 
המנזרים הקתולים מאוגדים במסדרים שונים (כגון ה[[אוגוסטינים]], ה[[בנדיקטים]], ה[[כרמליטים]], ה[[טראפיסטים]], ה[[דומיניקנים]] וה[[פרנציסקנים]]) הנבדלים זה מזה בחוקיהם, נדריהם, אורחות חייהם ולבושם. היות שאחד הנדרים החשובים ביותר הוא נדר הפרישות, קיימת הפרדה ברורה בין נזירים לנזירות עד כדי מנזרים נפרדים.