מרד הטבק באיראן – הבדלי גרסאות

המרוץ ל[[התמערבות]] איראן שהונהג על ידי מנהיגי איראן, לווה באופן שוטף בידי העולמא השיעים, שדאגו להראות את טביעת רגלם בכל פעולה באיראן. אחת התוצאות החשובות ביותר של מרד הטבק, אשר השפיעה על ההיסטוריה האיראנית, היא שיתוף הפעולה הפורה שנוצר בין קבוצות שונות באוכלוסייה, בניצוחה של העולמא. הם הבינו כי כל קבוצה כזו מייצגת אינטרסים שונים ועל ידי שיתוף פעולה ביניהם, הם מייצגים את העם על כל זרמיו ויש ברשותם את היכולת לאגד המונים למען מטרה משותפת. את הכוח הגלום בה תגלה התנועה הזו שוב בהתקוממויות שונות בהמשך ההיסטוריה של איראן, והדוגמה הבולטת הראשונה לכך הייתה כבר בראשית המאה העשרים - ב"מהפכה החוקתית".

 

 

מנגד, חשוב להדגיש כי דווקא מעמד הסוחרים לאחר המרד המשיך לרדת בהדרגה ועד סוף [[המאה התשע-עשרה]], הסוחרים איבדו את השליטה שהייתה להם בשוק האיראני. בחצי ממסחר החוץ באזור צפון איראן שלטו הרוסים, ואילו באזור הדרומי ידם של הבריטים הייתה על העליונה. רבים מהסוחרים ניסו לשנות כיוון. הם קנו אדמות, ויחד עם בעלי אדמות ותיקים יותר, החלו לייצא כותנה ואופיום, מה שהפך אותם לרגישים יותר לתנודות בשוק העולמי ואת כלכלת איראן לפגיעה יותר.