המנושל – הבדלי גרסאות

בהקדמה לו, כתבה לה גווין: "אודוניזם הוא אנרכיזם. לא העיניין של נשיאת פצצות בכיסים, שזה טרוריזם, לא משנה איך באיזה שם זה מכנה את עצמו. לא הדרוויזניזם-החברתי הכלכלי, '[[ליברטריאניזם]]', של הימין הקיצוני; אלא אנרכיזם. כפי שנהגה בכתבים טאואיסטים מוקדמים ופותח על ידי שלי וקרופוטקין, גולדמן וגודמן. האנרכיזם תוקף את המדינה הסמכותנית(קפיטליסטית או סוציאליסטית). העיקרון המוסרי-מעשי שלו הוא שיתוף פעולה (סולידריות ועזרה הדדית). זו האידאליסטית, והמעניינת ביותר בעיני מכל התאוריות הפוליטיות. על מנת לשלב אותה ברומן, דבר שלא נעשה קודם לכן, נדרשה עבודה ארוכה וקשה עבורי שחייבה השתקעות טוטלית משך חודשים ארוכים. כשסיימתי, חשתי אבודה בגלות – עקורה. לפיכך, הייתי מלאת תודה כשאודו עלתה מן הצללים ומשטף האפשרויות, ורצתה שיכתב סיפור, לא על העולם שייסדה, אלה עליה עצמה".