קרב קורסק – הבדלי גרסאות

[[קבוצת ארמיות דרום]] תקפה את האגף הדרומי של בליטת קורסק, שהוחזק על ידי [[חזית וורונז']], בפיקוד [[ניקולאי ואטוטין]]. הכוח התוקף כלל 1500-1700 כלי רכב משוריינים, מתוכם 200 טנקים חדישים מדגם פאנצר סימן 5 [[פנתר]] וכ-100 טנקים מדגם פאנצר סימן 6 [[טיגר]]. שתי הארמיות שהשתתפו במתקפה ([[ארמיית הפאנצר הרביעית]] ו[[פלגת הארמייה קמפף]]) כללו 10 דיוויזיות חי"ר, 5 דיוויזיות פאנצר ו-4 דיוויזיות פאנצרגרנדיר. שתי דיוויזיות פאנצר נוספות נשמרו בעתודת [[קבוצת ארמיות דרום]] (אך לא הופעלו במהלך המתקפה הגרמנית). הכוחות הגרמנים התוקפים נהנו מעדיפות מספרית ואיכותית ניכרת על הכוחות הסובייטיים שניצבו מולם בשתי רצועות ההגנה הראשונות של [[חזית וורונז']].

 

 

הטקטיקה בה נקט [[אריך פון מאנשטיין]], מפקד [[קבוצת ארמיות דרום]], במתקפה בגזרה הדרומית של בליטת קורסק, הייתה שונה מהטקטיקה בה נקטה הארמייה התשיעית בצפון הבליטה. בין השאר, מפני שכוח החי"ר שעמד לרשותו היה מצומצם יחסית. הוא לא השתמש בדיוויזיות החי"ר כדי לפלס דרך לדיווזיות הפאנצר, אלא תקף את מערך ההגנה הסובייטי באמצעות דיוויזיות הפאנצר והפאנצרגרנדיר שלו, כאשר יחידות ה[[חרמ"ש]] שלהן, שימשו כתחליף לכוחות החי"ר. היחידות התוקפות השתמשו בטקטיקה הידועה בשם "פאנצר קייל" (טריז שריון). 7 מ-9 הדיוויזיות הניידות, שהשתתפו במתקפה, כללו פלוגת טנקי [[טיגר]] (15-14 טנקים) כל אחת. פירוש הדבר היה שהשריון הכבד ביותר - הטיגרים או ה[[פנתר (טנק)|פנתרים]]- היוו את חוד הטריז המשוריין, בעקבותיהם נפרסו הטנקים בעלי השריון הדק יותר ([[פאנצר סימן 3]] ו[[פאנצר סימן 4]]), ובבסיס הטריז נעו כוחות החרמ"ש בנושאי גייסות משוריינים. בדרך זו הוטלה ההבקעה הראשונית על הטנקים בעלי הכושר הרב ביותר להנחית ולספוג את המהלומות הקשות ביותר, ולפצח עמדות מבוצרות בקו ההגנה הקדמי, כדי לאפשר לטנקים הפגיעים יותר ולכוחות החרמ"ש לתקוף את עמדות החי"ר הסובייטי ולהשלים את הבקעת מערך ההגנה. בניגוד לטיגרים, טנקי הפנתר הופעלו באופן מרוכז. רגימנט הפנתר ה-39 (שתי בריגדות שכללו כ-200 טנקים) הועמד תחת פיקוד דיוויזיית העילית [[דיוויזיית גרוסדויטשלנד|גרוסדויטשלנד]], שיחד איתו כללה יותר כלי רכב משוריינים משתי דיוויזיות הפאנצר, שלחמו לצדה במסגרת [[קורפוס הפאנצר ה-48]], גם יחד.