יוסף זריצקי – הבדלי גרסאות

בין השנים [[1910]]–[[1914]] למד אמנות באקדמיה לאמנות בעיר [[קייב]]. בין האמנים שהשפיעו על זריצקי היה הצייר ה[[סימבוליזם|סימבוליסט]] הרוסי [[מיכאיל ורובל]]. בשנת [[1915]], בעת [[מלחמת העולם הראשונה]], גויס זריצקי ל[[צבא האימפריה הרוסית|צבא הרוסי]], ושירת בו עד שנת [[1917]].{{הערה|גילה בלס, '''אפקים חדשים''', תל אביב: פפירוס, בית ההוצאה אגודת הסטודנטים - אוניברסיטת תל אביב, רשפים, תש"מ-1980 (להלן: בלס, '''אפקים חדשים'''), עמ' 126. עומר, לעומתה, מתארך את סיום שירותו הצבאי של זריצקי לשנת [[1919]]; ראו: מרדכי עומר, '''זריצקי''', תל אביב: [[מוזיאון תל אביב]], 1984.}} זריצקי סיפר בראיון כי הוא נשלח כ[[קצין]] לחזית ב[[מלחמת העולם הראשונה]], אולם בהגיעו לשם הוחזר בעקבות חתימת [[הסכם שלום]] זמני בין [[האימפריה הרוסית|רוסיה]] ל[[הקיסרות הגרמנית|גרמניה]].{{הערה|שם=דורקם}} בשנת [[1918]] נישא לשרה (סוניה), בוגרת הפקולטה ל[[רפואת שיניים]] בקייב ובתו של הרב ישראל דב זבין. בשנה שלאחר מכן נולדה בתם, אתיה.{{הערה|1=ידיעות, 1957}}

 

 

בציור "אשת האמן במבט לרחוב" ([[1920]]), לדוגמה, חילק זריצקי את התיאור לשניים: מישור אחורי, שבו מתוארת העיירה, ומישור קדמי, שבו ישובה הדמות. זווית התיאור של הדמות – מאחור – מדגישה חלוקה זו. על אף הפרדה זו זריצקי ביטל את אשליית המרחב על ידי שימוש בחומריות ובצבעוניות זהה. גם בציורי הנוף מתקופה זו חילק זריצקי את הפורמט למעין [[פסיפס]] של משטחים קטנים, המטשטשים את אשליית ה[[פרספקטיבה]].