נימוסים – הבדלי גרסאות

'''נימוסים''' (בלועזית: '''Etiquette, אֵטִיקֵט''') הם נורמות התנהגותיות המשליטות סדר ושלום בין פרטים בתרבות מסוימת. כללי נימוסים והליכות מהווים בדרך כלל קוד חברתי בלתי כתוב, אולם בנסיבות מסוימות עשויים לעלות על כתב. הנימוסים משקפים בדרך כלל כללי התנהגות שקיבלו אישוש חברתי או מסורתי, ולפיכך למרותאף על פי שמטרתם המוצהרת להשליט נועם ורוגע בחברה, ניתן להשתמש בהם גם כדי להטיל בושה בגורמים זרים לקבוצה חברתית ולמנהגיה.

הפרת אטיקט, במידהאם והיאהיא חמורה, עלולה לגרום לעלבון פומבי ובאופן פרטי לפגוע ברגשותיו של האדם, ליצור חוסר הבנה, [[כאב]] ו[[סבל]] ואפילו להחמיר עד כדי מעשי נקם אלימים. מריבות משפחתיות רבות החלו על רקע הפרות פעוטות ערך של כללי אטיקט אשר חשיבותן נופחה מעבר למידה. בסיפור ההינדי העתיק [[מהאבאראטה]], הקונפליקט מחריב העולמות שבין צבאות שני שבטים, החל כאשר שליט אחד, דוריודהנה, מתנהג בשתי הזדמנויות באופן לא נימוסי ([[faux pas]]) כלפי הטירה של בן דודו וזוכה עקב כך ללעג. ניתן להשקיף על כללי אטיקט כ[[פוליטיקה]] מינימלית הבאה למנוע [[סכסוך|קונפליקט]] רציני בחברה נימוסית ועל כן, אטיקט הוא היבט חשוב של [[אתיקה יישומית]].

במערב מקובל כי הרעיון של האטיקט התפתח כרעיון [[צרפת|צרפתי]]י במקורו אשר התגבש בחצרו של המלך [[לואי הארבעה עשר מלך צרפת|לואי הארבעה עשר]], והושם לעיתים ללעג כתחום אליטיסטי או מיושן. לדעת המלגלגים מדובר בקוד התנהגות המתעניין בשאלות כגון: "באיזה מזלג להשתמש ומתי?". יש הטוענים כי האטיקט מיותר ומציב מגבלות בלתי נחוצות על [[חופש הביטוי]] העצמי; אחרים רואים בביטוי חופשי התנהגות לא נימוסית וגסת רוח. לדוגמה, הופעה ב[[פיג'מה]] ל[[חתונה]] באולם מפואר עשויה להראות כביטוי עצמי ייחודי, מנגד היא עשויה גם לגרום לחתן ולכלה לחשוד כי האורח מבטא בסגנון לבושו זלזול או לעג לרצינות המעמד ולחשיבותו למשתתפים בו. ניתן לאכוף אטיקט בדרכים מעשיות, כך למשל, ב[[ארצות הברית]], כמו גם במדינות אחרות, תלויים לעיתים שלטים בכניסה למסעדות הסמוכות ל[[חוף|חופי]] ה[[ים]] או למקומות נופש: "אין נעלים, אין חולצה, אין שירות". יש הטוענים כי אטיקט פשוט, הידוע לכל ומקובל על הכל, מפשט את התקשורת האנושית, עושה אותה לנעימה יותר ומפחית את הסיכוי לחוסר הבנה.

אטיקט הוא תלוי-תרבות; מה שיראה כהתנהגות בהתאם לאטיקט בחברה אחת עשוי לעורר הלם ורתיעה בחברה אחרת. אטיקט מתפתח בתוך התרבות. בציור משמאל מדגים הצייר ההולנדי אנדריאס בות' כי פליית [[כינים|כיני]] ראש (וערווה כנראה), הייתה חלק מהתנהגות של טיפוח הדדי מקובלת ב[[ימי הביניים]] והייתה חלק מפעילות שהדגישה את המעמד היחסי של אלה המשתתפים בפליית הכינים, פולה הכינים לעומת האדם שמ[[שיער|שערותיו]] הוצאו הכינים. אותה התנהגות חברתית הפכה בשנות השלושים של המאה השבע-עשרה לעיסוק שרק [[איכר|איכרים]]ים עסקו בה בחברותא. הצייר מתאר סיטואציה זו של פליית כינים הדדית, כדבר שביום-יום, תיאור שונה עד מאוד מן הדרך הלגלגנית שבה הייתה מתוארת כנראה סצנה דומה במאה ה-19.

אטיקט עשוי להיות שונה במידה רבה בין תרבויות וארצות שונות. ב[[סין (אזור)|סין]], אדם הנוטל את פיסת ה[[מזון]] האחרונה מקערה משותפת המונחת על השולחן, מבלי שיציע אותה לאחרים הסועדים עמו, ייחשב כגס רוח ועולב בקבלת האורחים של מארחו. באופן דומה, בין נשים [[אוסטרליה|אוסטרליות]] זקנות, אשה הנוטלת את פיסת המזון האחרונה נקראת [[רווקה זקנה]]. לעומת זאת, בתרבויות אירופאיות שונות מצפים כי האורחים יסיימו את כל המזון המוגש להם, כאות לטיבו של המזון המוגש להם. בתרבויות מסוימות אכילה ב[[יד]] שמאל היא בלתי נימוסית ומעוררת גועל, זאת כיוון שיד שמאל היא היד השמורה למטלות מלוכלכות, ואף אנשים [[איטר|איטרים]]ים נאלצים לאכול בימינם, בעוד שבאחרות כלל חברתי כזה לא קיים.

* '''ישירות''': בדרך זו לא נעשה כל מאמץ להקטין את האיום על האחר או למנוע ממנו מבוכה או אי נוחות. דרך זו משמשת בעיקר בסביבתו הקרובה מאוד של הדובר, בה הוא מרגיש נח ומקובל, או לצורך פנית אזהרה או חירום, למשל: "קרא לי כשתסיים", "תן לי לנסות" או "החזק חזק!"

ה[[סוציולוג]] [[נורברט אליאס]] הציג בספרו המכונן '''[[תהליך התרבות|תהליך התִירבות]]''' ראיות חזקות לכך שחלק ניכר מהאטיקט הנהוג במערב, ומהאטיקט הנהוג בחלק ממדינות דרום-מזרח אסיה, הוא פורמליזציה של כללים שנועדו לרסן ולהפחית את מידת האלימות בחברה. למשל [[לחיצת יד]] היא הליך פורמלי שבמסגרתו שני אנשים מראים זה לזה שהם אינם אוחזים בנשק, וכך גם נפנוף היד לשלום. דוגמה נוספת היא [[השקת כוסית]], שבמקור כללה שפיכת מעט מהמשקה בכוס אחת לשנייה ולהפך - כך וידאו משיקי הכוס שאין בכוונת ריעם להשקה להרעילם. אליאס ממשיך את הטיעון להסבר כולל לכך שהן במערב והן בדמ"ז-אסיה שיעורי האלימות ירדו בחדות במאות השנים האחרונות, והם הנמוכים ביותר בעולם כיום.

* ‫{{ynet|[[אנה וגנר]]|לא אומרים "איכס" על אוכל|1351188|26 בנובמבר 2001}}‬