חומות יפו – הבדלי גרסאות

'''חומות יפו''' הן החומות שהקיפו את [[יפו העתיקה]] במהלך [[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל]] מתחילת [[המאה ה-19]] עד לפירוקה בשנת [[1868]].

לאחר מינויו של מושל יפו ה[[טורקי|טורקית]]ת "[[מוחמד אבו נבוט]]" על ידי הסולטן [[סולימאן פאשה]] הוקמה '''חומה מערבית''' לאורך הים שהקיפה את העיר (כיום [[טיילת יפו]] באזור [[רחוב רציף העלייה השנייה]]) ובצידה השני הוקמה '''חומה מזרחית''' לאורך היבשה ונקבע שער יחידי בחומה המזרחית בשם: "[[שער ירושלים (יפו)|שער ירושלים]]" ממנו יצאה הדרך הראשית אל [[ירושלים]] (כיום [[רחוב עולי ציון]] ואחריו [[דרך בן-צבי]] הקרוי גם: "[[כביש 44]]") ומאחוריו הוקמה: "[[מצודה]]" ומסביב לחומה המערבית הפונה אל היבשה הוקם: "[[חפיר]]" (כיום [[כיכר השעון]] ו[[רחוב יפת]]). בשער חלקי החומה נפרצו פרצות עבור הולכי רגל.

בשנת [[1869]] נפרץ פתח חדש בחלקה הדרומי כדי לאפשר את הקמתו של: "[[השער החדש (יפו)|השער החדש]]" מאחר והיהשהיה בחומה רק שער יחיד שלא היה יכול לשאת בנפח התנועה שהגיעה אליו מערים אחרות. בשנת [[1868]], ובשנים שאחריה החלה להיהרס חומות העיר העתיקה. בתוואי שבו עברה החומה והחפיר החלו להיסלל: כיכר השעון שנקראה אז בשם: '''רחוב אסכנדר עוואד (אלכסנדר הווארד)''' ולאחר קום המדינה שונה שמו אל [[רחוב רזיאל]]. והמשכו הדרומי שנקרא בשם: '''דרך עזה''' שהובילה אל העיר [[עזה]] ולאחר מכן נקראה בשם: '''רחוב אל-עג'מי''' על שם שכונת [[עג'מי]] שהייתה בקרבת מקום ולאחר מכן ששונה שמו אל [[רחוב יפת]] לאחר קום המדינה. לאחר פירוקה של החומה הוקמו על התוואי בתים וחנויות תוך [[שימוש משני]] באבני החומה ויחד איתם נהרסו המצודות שהיו מאחורי החומה.