פתיחת התפריט הראשי

שינויים

ריצ'מונד (וירג'יניה), קישורים פנימיים, תיקון קישור
ב-1860, נבחר לינקולן למועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות, כמועמד מתון ממדינה חשובה. אף על פי שלא השיג תמיכה במדינות הדרום תומכות העבדות, הוא ניצח בקלות בצפון ו[[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1860|נבחר לנשיאות ב-1860]]. ניצחונו של לינקולן הוביל לכך ששבע מדינות עבדות דרומיות הקימו את [[קונפדרציית המדינות של אמריקה]], עוד לפני שנכנס אל [[הבית הלבן]]. לא נמצאה פשרה בנושא, וב-12 באפריל 1861, תקפה הקונפדרצייה את [[פורט סאמטר]], מה שהוביל לאיחוד צפוני מאחורי [[האיחוד]]. כמנהיג המתונים במפלגתו, התנגד לינקולן לרפובליקנים הרדיקלים, שדרשו יחס נוקשה לדרום, לדמוקרטים תומכי המלחמה שקראו לפשרנות מסוימת, לדמוקרטים שהתנגדו למלחמה ותיעבו אותו, ולתומכי הפרישה, שתכננו לרצוח אותו. מבחינה פוליטית, הוא הצליח לגרום ליריביו להילחם אחד בשני, בעזרת מינויים פוליטיים זהירים ומשיכת הציבור האמריקני על ידי נאומיו המלהיבים. [[נאום גטיסברג]] הפך לנאום שסימל את ערכי הלאומיות, הרפובליקניות, שוויון הזכויות, החירות והדמוקרטיה.
 
לינקולן התמקד בנושאים הפוליטיים והצבאיים של המלחמה. מטרתו הייתה איחוד האומה. הוא השעה את צו [[הביאס קורפוס]], מה שהוביל לפסק דין [[אקס פארטה מרימן]], ומנע מעורבות בריטית במלחמה כשפתר סכסוך עם בריטניה. לינקולן פיקח על המלחמה מקרוב, ובחר את הגנרלים בעצמו, כולל את [[יוליסס סימפסון גרנט]]. הוא הכריע באסטרטגיה של האיחוד, כולל הטלת סגר ימי על הדרום, השתלטות על קנטקי וטנסי, ושימוש בסירות לצורך השתלטות על הנהרות הדרומיים. לינקולן ניסה לכבוש את בירת הקונפדרצייה, [[ריצ'מונד (וירג'יניה)|ריצ'מונד]], והחליף את הגנרלים עד שגרנט הצליח לכבוש אותה. ככל שהמלחמה התקדמה, מהלכיו לסיום העבדות הובילו ל[[הצהרת האמנציפציה]] ב-1863. לינקולן השתמש בצבא לצורך הגנה על [[עבדים נמלטים]], עודד את [[מדינות הגבול]] לאסור על העבדות, והעביר בקונגרס את [[התיקון ה-13 לחוקת ארצות הברית]], שאסר על העבדות.
 
כפוליטיקאי מנוסה שהבין את יחסי הכוחות בכל מדינה, שיתף לינקולן פעולה עם הדמוקרטים שתמכו במלחמה וניהל את מסע הבחירות שלו מחדש ב[[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1864|בחירות של 1864]]. לינקולן ציפה לסיום המלחמה, והציע מדיניות [[תקופת השיקום|שיקום]] מתונה, מתוך רצון לאחד את האומה במהירות בעזרת פיוס נדיב. ב-14 באפריל 1865, בעת ביקורו בתיאטרון חמישה ימים לאחר כניעת [[רוברט לי]], גנרל הקונפדרצייה, [[רצח לינקולן|נרצח]] על ידי אוהד הדרום ומתנגד לביטול העבדות בשם [[ג'ון וילקס בות']].
בהוראתו של לינקולן לשגר אספקה ל[[פורט סאמטר]] שב[[קרוליינה הדרומית]] ראו מדינות הדרום איום, והן לא היו יכולות לסבול עוד את פירוש הדבר: המשך נוכחות כוחות הצפון על אדמתן. מפקד כוחות הדרום במקום ה[[גנרל]] [[בורגרד]] נצטווה לדרוש את כניעת כוחות הצפון שהחזיקו במצודה, ולאחר שלא הסתפקו בתשובתו של מפקד הכוח במקום [[רב סרן]] רוברט אנדרסן, פתחו כוחות הדרום באש על המצודה. אנדרסן וחייליו ענו באש, אך לא היו יכולים להחזיק מעמד, והם קיבלו את תנאי הכניעה שהציע הדרום. ב-[[14 באפריל]] יצא אנדרסן בראש פלוגה בת 90 איש לעבר הרציף שם עלו על אונייה שהפליגה ל[[ניו יורק]].
 
ב-[[15 באפריל]], לינקולן קרא לכל המדינות לשלוח חיילים כדי להילחם במלחמה. הוא סירב להכיר בפרישת הדרום. המדינות נאלצו לבחור צדדים: וירג'יניה פרשה והפכה לבירת הקונפדרצייה, אף על פי ש[[ריצ'מונד (וירג'יניה)|ריצ'מונד]] הייתה קרובה לאזור האיחוד. קרוליינה הצפונית, טנסי וארקנסו פרשו גם הן בחודשיים הבאים. מיזורי ומרילנד עמדו בלחצים ולא פרשו. קנטקי ניסתה להישאר נייטרלית. ההתקפה על פורט סאמטר הובילה לעוינות מצד הצפון. המדינות שלחו את חייליהן דרומה בפקודת לינקולן. ב-[[19 באפריל]], ההמון בבולטימור תקף את חיילי האיחוד באמצע החלפת רכבות, ושרפו גשרים אל הבירה. הצבא עצר את המנהיגים המקומיים. לינקולן התיר [[משפט צבאי]] במקום כדי לאפשר לצבא להגיע לוושינגטון במהירות.
 
===לקיחת פיקוד===