דיאלוג – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
הרחבה, עריכה |
||
שורה 1:
{{מפנה|דו-שיח|תיבת דו-שיח ב[[ממשק משתמש גרפי]]|תיבת דו-שיח}}
'''דִּיאָלוֹג''' (ב[[עברית]]: '''דּוּ שִׂיחַ''') הוא שיחה הדדית בין שתי ישויות או יותר. מקורה של המילה ב[[יוונית]], והיא מורכבת משתי
== סוגה ספרותית ופילוסופית ==
שורה 6:
דיאלוג [[ספרות]]י מכיל [[דרמה]] במשפט, והוא משמש כותבים המבקשים לצנזר או לגלות מידע בצורה שאינה נמסרת באופן ישיר על ידם.
הדיאלוג מביע את התנועה הגלית של המחשבה האנושית באופן ספונטני, המשכיח כמעט את הצורך בניתוחו. על פי רוב מהווה הדיאלוג הספרותי רשומה המכילה את מילותיהם של יצורים קיימים או
=== ימי קדם וימי הביניים ===
במזרח, נמצאה הסוגה הספרותית כבר בדיאלוגים ו[[פולמוס]]ים [[שומר]]יים מן [[האלף ה-2 לפנה"ס]], כמו גם ב[[אפוס]] ה[[הודו|הודי]] "[[מהאבאראטה]]".
ב[[תרבות המערב|מערב]], היה [[אפלטון]] ה[[פילוסוף]]
אפלטון פישט את צורת הדיאלוג לכדי [[טיעון]] [[לוגיקה|לוגי]] טהור, תוך שמירה על שלמות הדמות הספרותית. מרבית הכתבים האפלטוניים משתמשים בכלי הדיאלוגי, ובעקבות אפלטון החלו רבים ב[[העת העתיקה|עת העתיקה]] להשתמש בכלי זה כסוגה ספרותי. זמן לא רב אחרי אפלטון כתב [[קסנופון]] את ה"[[סימפוזיון (דיאלוג קסנופוני)|סימפוזיון]]". נאמר כי [[אריסטו]] כתב מספר דיאלוגים בסגנון אפלטוני, אך אף אחד מהם לא שרד.
שורה 18 ⟵ 20:
במאה ה-2 לספירה זכה [[לוקיאנוס מסאמוסאטה]] להצלחה רבה עם כתביו האירוניים "שיחות אלים" ו"שיחות מתים". בדיאלוגים אלו תקף בהומור סרקסטי [[אמונה טפלה|אמונות טפלות]] ו[[כשל לוגי|שגיאות פילוסופיות]].
הסוגה הדיאלוגית שרדה עד מחצית [[ימי הביניים]]. בין יצירות מאוחרות אלו ניתן למצוא את "דיאלוג עם יהודי, נוצרי ופילוסוף" מאת [[פייר אבלר]].
שורה 25 ⟵ 27:
=== התקופה המודרנית עד ימינו ===
[[גלילאו גליליי]] חיבר מספר דיאלוגים מחקריים, כאשר המפורסם שבהם הוא [[דיאלוג על שתי מערכות העולם המרכזיות]], בו הציג את [[המודל ההליוצנטרי]]. הספר זכה להשפעה רבה והיה לרב מכר.
שני כותבים צרפתיים – [[ברנאר דה פונטנל]] ([[1683]]) ו[[פרנסואה פנלון]] ([[1712]]) – השתמשו בשם יצירתו של לוקיאן "שיחות המתים" בדיאלוגים שפרסמו. באותהּ העת פרסם הפילוסוף הצרפתי [[ניקולה מלבראנש]] ב-[[1688]] את יצירתו "דיאלוגים על [[מטאפיזיקה]] ודת".
הדיאלוג זכה לתחייה ב[[בריטניה]]
ב[[גרמניה]] אימץ את הסוגה הדיאלוגית [[
לאחרונה שבו הכותבים הצרפתים ליישום המקורי של הדיאלוג: יצירותיהם של [[ז'יף]] ושל [[אנרי לבדאן]] משתמשות בדיאלוג על מנת למסור [[אנקדוטה|אנקדוטות]] באמצעות שיחה בין הדמויות. צורת דיאלוג זו הופיעה גם בספרות האנגלית, לדוגמה ביצירתו של [[תומאס אנסטי גות'רי]].
שורה 38 ⟵ 42:
אפלטון חיבר סדרת דיאלוגים, בעיקר בין [[סוקרטס]] לאנשים אחרים, שמהם עולה אי-הסכמה מפורשת או מרומזת שמטרת הדיאלוג לפתור אותהּ. בדרך כלל חוקר סוקרטס את חברו לגבי אמונותיו וקו מחשבתו, עד הגעה לידי סתירה עם האמונה או הרעיון שבמחלוקת דבר שיוצר הפרכה משתמעת. כך מתוודע בן השיח לחוסר הסבירות של ה[[היפותזה]] שלו, ומנסה להציג היפותזה חלופית – המתקבלת על ידי סוקרטס בחקירה נוספת. מרבית הדיאלוגים הללו מסתיימים ללא הסכמה בין הצדדים. המבוכה הנוצרת מהדיאלוג משמשת ככלי [[רטוריקה|רטורי]] ופילוסופי הנקרא [[אפוריה]].
== הדיאלוג ביהדות ==
היצירה היהודית הפילוסופית הגדולה ביותר היא הדיאלוג המצוי ב[[ספר איוב]], שנכלל ב[[תנ"ך]]; בספר מובא ויכוח נרחב בשאלות [[תורת הגמול]], [[בחירה חופשית]], [[השגחה|השגחה עליונה]] וכדומה. עד היום נחשב הדיאלוג בין [[איוב]] לרעיו כיצירה מכוננת בשאלת ה[[תאודיציה]].
▲דיאלוג אגליטרי הוא צורת דיון שבה נשקלות תרומות בהתאם לתקפות הטיעונים, ולא בהתאם לעמדות הכוח של הטוענים.
במהלך [[תור הזהב של יהודי ספרד]] חיבר רבי [[יהודה הלוי]] את [[הכוזרי|ספר הכוזרי]], המגולל דו-שיח בדיוני בין פילוסוף יהודי ובין מלך [[ממלכת הכוזרים|כוזר]], בסופו משוכנע המלך ל[[גיור|התגייר]] ולהפוך ליהודי מאמין. הספר עורר הדים רבים בתחום המחשבה היהודית, והוא נתקבל כספר יסוד עד לימינו.
ב[[המאה ה-13|מאה ה-13]] כתב רבי [[שם טוב בן יוסף אבן פלקירה]] את "איגרת הויכוח", דיאלוג בין חסיד לחכם בענייני היהדות.
עם התפתחות [[הפולמוס היהודי-נוצרי]], שהתבסס על ויכוחים פומביים בין רבנים יהודיים לאנשי דת נוצריים, תועדו רבים מהוויכוחים הללו ונרשמו בספרי הפולמוס היהודי. כך נוצרו "ספר הוויכוח" ("מלחמת ה' ") שכתב ה[[רמב"ן]], המתאר את הדיאלוג שלו עם [[פבלו כריסטיאני]] ב[[ויכוח ברצלונה|וויכוח ברצלונה]], שהסתיים בנצחונו של הרמב"ן; 'ויכוח רבינו יחיאל מפאריז' ([[לבוב]] תרפ"ח), המתעד את טענות רבי [[יחיאל מפריז]] כנגד [[ניקולס דונין]] במהלך [[משפט פריז]]; תיעודי הדיאלוגים בין ה[[מומר]] [[יהושע הלורקי]] לקבוצת רבנים ובראשם רבי [[יוסף אלבו]] ורבי [[פרופייט דוראן|פרופייט דוראן "האפודי"]], בשעת [[ויכוח טורטוסה]]; ועוד. ויכוחים אלו ואחרים נאספו בקבצים 'מלחמת חובה' ([[קושטא]] ת"ע), 'אוצר ויכוחים' ([[ניו יורק]] [[1928]] והלאה) ועוד.
ירידת קרן סוגת הדיאלוג בסוף ימי הביניים השפיעה גם על הדיאלוגים היהודיים, אך עם זאת המשיכה הסוגה להוות חלק מרכזי בספרות [[מחשבת ישראל]].
דוגמאות לדיאלוגים הגותיים בתקופת ה[[אחרונים]] הם "שיחות על האהבה" של הפילוסוף היהודי בן איטליה רבי [[יהודה אברבנאל]], הדיאלוג "מטה דן - כוזרי שני" שחיבר רבי [[דוד ניטו]] בעקבות ספר הכוזרי, הדיאלוג הפילוסופי-קבלי "שומר אמונים" מאת רבי [[יוסף אירגס]], ורבים אחרים.
הוגה יהודי מרכזי שעסק בחיבור דיאלוגים הוא ה[[רמח"ל]], שניסח את הגותו בעשרות ספרים שהשפעתם נפוצה בכל העולם היהודי. ביניהם מפורסמים [[דעת תבונות]], דיאלוג בין הנפש לשכל; 'מאמר הוויכוח', 'מלחמת משה' ו'חוקר ומקובל', דיאלוגים בין פילוסוף לחכם [[קבלה|מקובל]] יהודי (וכן הדיאלוג 'ויכוח מר ינוקא ומר קשישא', שערך תלמידו רבי [[יקותיאל גורדון]], ומבוסס על 'מאמר הוויכוח'); ובמיוחד ספר היסוד '[[מסילת ישרים]] - סדר ויכוח', בו מסודרים טיעוני ספר 'מסילת ישרים' בצורת דיאלוג.
ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] חיבר [[רש"ר הירש]] את הדיאלוג הייחודי [[איגרות צפון]], המנוסח כחליפת מכתבים בין שני צעירים יהודים-גרמניים, ונחל הצלחה רבה.
==ראו גם==
| |||