פתיחת התפריט הראשי

שינויים

בשיטת הרשימה מעמידות [[מפלגה|מפלגות]] או קבוצות המעוניינות להכניס את אנשיהן ל[[בית נבחרים]] או ל[[מועצה מקומית]] רשימה של מועמדים מטעמן. הבוחר נותן את [[הצבעה|קולו]] למפלגה או לקבוצה מסוימות באמצעות תמיכה ברשימה שהגישו.
 
ב[[בחירות בשיטה היחסית]], המפלגות או הקבוצות שהגישו רשימות מועמדים זוכות למספר מסוים של מושבים באותו בית נבחרים בהתאם למספר הקולות שקיבלה כל אחת מהן, על פי מפתח חלוקה יחסי כלשהו (למשל [[שיטת ויקטור ד'הונד]]). מועמדי המפלגה או הקבוצה המדורגים במקומות הגבוהים ביותר ברשימה שהגישה מאיישים את המושבים שניתנו להן בבית הנבחרים. הם יוצרים במסגרתו את ה[[סיעה]] מטעמן של אותה מפלגה או קבוצה. בהמשך חיי אותו בית נבחרים (עד הבחירות הבאות לאיושו) מהווה הרשימה עתודה לאותה סיעה, באופן שאם נפסקת חברותו בבית הנבחרים של אחד מחבריה מסיבה כלשהי ייכנס לשם במקומו המועמד הבא בתור ברשימה.
 
היתרון העיקרי של שימוש ברשימות מועמדים הוא במניעת הצורך לפצל את המדינה או הרשות המקומית שבה נערכות הבחירות ל[[מחוז בחירה|אזורי בחירה]] מרובים, שבכל אחד מהם ייבחר מועמד אחד על בסיס אישי.{{הערה|בבחירות ל[[הסנאט של ארצות הברית|סנאט של ארצות הברית]], לדוגמה, נבחרים הסנאטורים על בסיס אישי, כאשר מחוז הבחירה שלהם הוא ה[[מדינות ארצות הברית|מדינה]] שאותה הם מבקשים לייצג, בשלמותה.}} שימוש ברשימות מועמדים מאפשר לפצל את מרחב הבחירות לאזורי בחירה מעטים, שלכל אחד מהם יוקצו מושבים בבית הנבחרים הרלוונטי ובכל אחד מהם תיערך התמודדות על בסיס רשימתי. ניתן גם להותיר את מרחב הבחירות כאזור בחירה כללי אחד שבו יתמודדו רשימות המועמדים, כנהוג למשל בישראל.
46,097

עריכות