קלט – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הכל
שורה 8:
בראשית ימי המחשב הקלט העיקרי של המחשב היה טקסטואלי, ולהזנתו למחשב שימשו מכונות ניקוב, שלהן הייתה [[מקלדת מחשב|מקלדת]] (דומה ביסודה לזו של [[מכונת כתיבה]]) והקלדה עליה יצרה סוג של [[פלט]],
[[כרטיס מנוקב|כרטיסים מנוקבים]] או [[סרט מנוקב|סרטים מנוקבים]] שאותם קרא המחשב באמצעות אמצעי קריאה מתאים. כדי לוודא את נכונות ההקלדה היו נהוגות שיטות אחדות:
* הקלדה חוזרת של אותם נתונים, על הכרטיסים המנוקבים שנוצרו בשלב הראשון, ובדיקת כל מקרה שבו לא נמצאה התאמה.תראו שדי טוקיו אחלה סדרה פפפפפפפפפפפווווווווווווווווווווורררררררררררררררררררטטטטטטטטטטטטטטטטטטטננננננננננננננננננננייייייייייייייייייייייייייייייייטטטטטטטטטטטטטטטטטט
* מדווח הנתונים יצר גם שורות ביקורת או שדות ביקורת, שאיפשרו זיהוי מיידי של טעות בהקלדה.
 
בדומה לכרטיסים המנוקבים, נוצר גם קלט על-גבי סרט מנוקב. בסוף שנות השישים פעלו גם מכונות להקלדה על-גבי [[סרט מגנטי]].
 
באמצע שנות השבעים הוחלף הכרטיס המנוקב ב[[תקליטון]] (דיסקט), שתהליך הקלדתו היה דומה לזה של הקלדת כרטיסים מנוקבים, אך התוצר היה תקליטון, נוח יותר לאחסון ולטלטול.
 
מלאטאארקרק'גק'/שדשדשSA
מלאכת ההקלדה המתוארת לעיל נעשתה על ידי מי שעיסוקם בכך, בדרך כלל נשים שמקצוען נקרא "נקבנית" ואחר כך "קלדנית", שקיבלו את הנתונים על-גבי טפסים.
 
==קריאה ישירה של מסמכי מקור==
 
לצמצום מלאכת ההקלדה פותח ציוד שאיפשר קריאת נתונים ישירות ממסמכי מקור מסוימים, כגון קורא אופטי, קורא דיו מגנטית ([[קריאת תווים מגנטית]]) וקורא סימנים שסומנו בעיפרון על-גבי טופס מתאים.