ניצ'ירן (בודהיזם) – הבדלי גרסאות

==היסטוריה ==

בתקופת הפלישות המונגוליות צמחה ביפן כת בודהיסטית חדשה, שלא היתה קשורה בכת מקבילה בסין, הקרויה על שמו של הנזיר ניצ’ירֶן. הוא תיעב את זרמי [[הארץ הטהורה|בודהיזם הארץ הטהורה]] וה[[זן (בודהיזם)|זן]], שלדעתו, ביטלו את מצוות המוסר, זנחו את כתבי הקודש והתעלמו מ[[סידהרתא גאוטמה|הבודהה ההיסטורי]]. בניגוד להן, הוא הטיף למיזוג של לימוד, מוסר ופולחן. ייחודו של ניצ’ירן היה בקנאות הדתית שלו. וגינה את רוב ההוגים הדתיים שקדמו לו. ניצ’ירן דבק בכתב קודש אחד בלבד: '''[[סוטרת הלוטוס]]''', וטען שבה מצויה כל האמת. הוא הדגיש את חשיבותו של המיסיון ושלח את תלמידיו להפיץ את תורתו. ניצ’ירן גילה עניין במדינה ודיבר על שכר ועונש קולקטיביים. בראייתו האפוקליפטית של ההיסטוריה הלאומית נבדל מן ההוגים האחרים, שהתעניינו בגאולת הפרט יותר מאשר בגורל המדינה. הוא טען שהדרך היחידה להצלת המדינה היא לדבוק בסוטרה של הלוטוס. בשנת [[1269]] כתב ניצ’ירן את ספרו [['''הדרך להגשמת האמת והגנת המדינה''']] ובו פיתח את הרעיון שיפן נמצאת בסכנה גדולה והדרך היחידה להצילה היא לדכא את כול הכתות האחרות ולדבוק בסוטרה של הלוטוס. השלטונות לא אהבו את השמצותיו ונבואות הזעם שלו והוא הוגלה לאי סדו שבים יפן.{{הערה|[https://www.gilihaskin.com/%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%99%D7%A4%D7%9F-%D7%91%D7%AA%D7%A7%D7%95%D7%A4%D7%AA-%D7%A7%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%94/] מתוך האתר של גילי חסקין בקטע על תולדות יפן בתקופת קמקורה}}