פנחס אילון – הבדלי גרסאות

בראשית [[שנות החמישים]], בתחילת כהונתו כראש עיר, קלטה חולון אלפי עולים אשר התגוררו ב[[מעברה]] מהגדולות בישראל. אילון החל לקדם בניית שיכוני עולים ברחבי העיר, על- מנת לחסל את המעברות בעיר.

בעת כהונתו של אילון נבנו בעיר מוסדות חינוך ותרבות רבים: גני ילדים, בתי- ספר יסודיים, תיכונים עיוניים, מקיפים וטכנולוגיים, מועדוני נוער ותרבות ועוד. חרף מאבקים וקשיים רבים הקים אילון בשיתוף עם [[אברהם מרגלית]] את [[מכון טכנולוגי חולון|המכון האוניברסיטאי לטכנולוגיה בחולון]] בשנת [[1969]].

אילון, שכונה "האבא של חולון" כיהן כראש העירייהעיריית חולון במשך 34 שנים, משנת [[1953]] ועד [[1987]].

אילון היה מיוזמי הקמתו של המרכז לשלטון מקומי בישראל ובמשך 18 שנים (1985-1966) כיהן כיו"ר המרכז. אילון היה אחד המומחים בקנה מידה בינלאומי לנושא השלטון המקומי ויחסיו עם השלטון המרכזי. הוא ראה את תלותו של השלטון המקומי בשלטון המרכזי בישראל גורם מרכזי במשברים הפוקדים את הרשויות המקומיות לעיתים קרובות. בהבינו את חשיבותו ומעמדו של המרכז לשלטון מקומי, הפך אותו אילון לכוח מאורגן המייצג את הרשויות כלפי השלטון המרכזי,. ולחםהוא להפנייתלחם המשאביםלמען הפניית משאבים מהשלטון המרכזי לשלטון המקומי לצורך מתן שירותים לאזרח בשטח המוניציפלי.

אילון היה חבר מרכז מפלגת "[[מפלגת העבודה הישראלית|העבודה]]", וחברחבר מזכירות המחלקה המוניציפלית של "[[המערך]]", חברוחבר ועדת החינוך שליד [[משרד החינוך והתרבות]].

רעייתו, [http://www.holon.muni.il/Htmls/Hebrew/yakir1994.htm מרים אילון]{{קישור שבור|11.03.2018}}, שהייתה תמיד עזר כנגדו, ייסדה בשנת [[1960]] את "המשכן לאמנות" בחולון, ועמדה בראשו במשך שנים רבות. בשנת 1994 קיבלה את תואר יקירת העיר חולון.

הביוגרפיה שלו, "אזרח העיר", מאת [[אריה קרישק]], (1989) מתארת את מאבקו לביסוסה ושיגשוגה של חלון, הובלתווהובלתו את מרכז השלטון המקומי, בצד שורת טרגדיות אישיות.

לאחר מותו, שונה שמו של '''תיכון חדש''' בחולון, ל'''[[תיכון אילון|תיכון העירוני ע"ש פנחס אילון]]'''.