אלכסנדר השלישי, קיסר רוסיה – הבדלי גרסאות

בין מוריו של אלכסנדר היו ההיסטוריון הרוסי המפורסם [[סרגיי סולוביוב]], והפרופסור למשפט, שעמד בראש הנהלת [[הכנסייה האורתודוקסית הרוסית|הכנסייה האורתודוקסית]], [[קונסטנטין פובדונוסצב]]. לזה האחרון (שהיה גם מורו של בנו, [[ניקולאי השני, קיסר רוסיה|ניקולאי השני]]) הייתה השפעה על אלכסנדר: אף שחינוכו עורר בו חיבה מועטה ללימודים מופשטים או להתעמקות אינטלקטואלית, הוא השפיע על שלטונו בהחדרת האמונה שהקנאה למחשבה הרוסית האורתודוקסית היא חלק בלתי נפרד מהפטריוטיות הרוסית, וכי כל צאר בר-דעת חייב לשמור עליה באדיקות{{הערה|מורו זה היה לא הסכים עם דרכו של אלכסנדר השני, והיה מזועזע מהליברליות שייצג. הוא כתב לתלמידו, יורש העצר, על היותו "מתמלא בחילה" כשהוא שומע אנשים מדברים על ליברליזציה, "אני מרגיש שאני נמצא במחיצת אנשים לקויים בשכלם, או קופים מעוותים. בכל מקום אני שומע את המילה העבשה ההיא, השקרית, המקוללת, 'חוקה'". הוא הזהיר את הנסיך שחוקה שקולה כנגד "רעל שיתפשט על פני כל הגוף". פובדונוסצב יעץ לתלמידו, אלכסנדר השלישי, לקרוע לגזרים את הרפורמה של אביו. ראו [{{גלובס||הדמוקרטיה הליברלית במשבר עמוק|1001253974|22 בספטמבר 2018}} פה]}}. בין השנים 1865 ו-1881, בהן היה אלכסנדר יורש העצר, הוא לא התבלט בענייני ציבור, אך נתן להבין שישנם הבדלים בין השקפותיו שלו לבין עקרונות הממשל באותה תקופה.

בענייני חוץ הוא היה איש שלום ובימיו לא השתתפה רוסיה באף מלחמה, ולכן זכה לכינויו "'''עושה השלום'''". אך הוא כלל לא תמך בדוקטרינה של שלום בכל מחיר, ופעל לפי העיקרון שהדרך הטובה ביותר למנוע מלחמה היא להיות מוכן לקראתה בכל עת. על אף סלידתו מיחסיו של הקנצלר ביסמרק עם רוסיה, הוא נמנע מסכסוך פומבי עם גרמניה ואף החיה לתקופה את [[ברית שלושת הקיסרים]]. רק בשנות שלטונו האחרונות, כאשר [[מיכאיל קטוקוב]] קנה השפעה עליו, אימץ אלכסנדר גישה עוינת יותר כלפי הממשלה בברלין, ואף דאג להחזיק כוח צבאי גדול בקרבת החזית הגרמנית, תוך חיזוק קשרי הידידות עם צרפת. גישתו כלפי בולגריה הייתה דומה - הניסיונות של [[אלכסנדר באטנברג, נסיך בולגריה]] ואחר כך [[סטמבולוף]] להרוס את ההשפעה הרוסית, אומנם הרתיחו אותו, אך הוא התנגד באופן עקבי לשימוש בכוח למניעתם.