סלומון בן שבת – הבדלי גרסאות

בתחילת [[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות ה-40]] הוא נסע ללימודי [[משפטים]] ב[[גרנובל]] שב[[צרפת]], ובשנת [[1943]] הוסמך כ[[עורך דין]]. לאחר מכן שב ל[[מרוקו]], ועסק בעריכת דין ב[[תטואן]]. בשנת [[1944]] נבחר לנשיא קהילת יהודי [[לראש]] והחזיק בתפקיד שלוש שנים. הוא השלים תואר ראשון נוסף בלימודים ערביים ב[[תטואן]] בשנת [[1949]]. לאחר מכן נסע ללימודים ב[[ספרד]] ובשנת [[1953]] השלים תואר ד"ר למשפטים ב[[אוניברסיטת מדריד]]. לאחר השלמת לימודיו שב ל[[תטואן]] לעבודתו כ[[עורך דין]], וכמו כן פתח את "מכון הרמב"ם" בתטואן, שעסק במחקר ספרותי של ה[[יהדות]] ובפרט של [[יהדות ספרד]] של [[ימי הביניים]]. כחלק מפעילות המרכז הוא פרסם מאמרים וספרונים קצרים ב[[ספרדית]] על חיי הרמב"ם, רבי [[יהודה הלוי]], על ההיסטוריה ודרך ההתעצבות של ה[[תלמוד]] ועוד.

 

 

במקביל, ב[[שנות ה-50]] הוא מונה לחבר "האספה הלאומית המייעצת" של מרוקו בתור מומחה לסוגיות יהודיות. כחלק מפעילותו זאת הוא הגיש ב-[[8 במאי]] [[1955]] מסמך שיועד למלך מרוקו, [[מוחמד החמישי]], בעניין זכויותיהם של היהודים. בשנת [[1960]] השלים תואר נוסף ב[[משפט בינלאומי פומבי|משפט בינלאומי]] ב"אקדמיית האג למשפט בינלאומי" (''Académie de droit international de La Haye'' {{אנ|Hague Academy of International Law}}). באותה שנה חזר ל[[מרוקו]] ומונה לאב בית הדין לערעורים ב[[רבאט]] הבירה. בשנת [[1963]] מונה ליועץ (conseiller) לבית המשפט העליון של מרוקו. הוא כיהן לתקופה קצרה בלבד, ובנסיבות לא ידועות עזב ל[[ספרד]] לאחר פחות משנתיים במשרה.